הקונפליקטים המרכזיים בפרק הראשון, שנראים כמושא לדיון בהמשך הרומן, קשורים בנזילות האנושית בגבול של מקסיקו ארצו-הברית, ובמעמדות בחברה המערבית. הפרק מציג שתי דמויות המשתייכות למעמדות שונים: קנדידו, המהגר, בן המעמד הנמוך, בעוניו, בייאושו ובזרותו, שחי בבריחה מתמדת מהרשויות. מולו, ניצב דילייני, האדם המערבי האמיד, שמגדל בעלי חיים דואג לאיכות הסביבה ומפנה פסולת מטונפת של אחרים שמזיקים לסביבה, נתינה לזולת והומניזם, לא לשמה, כי אם להרוות את נפשו החסרה. ההומניות הזו מציקה לו, במחשבה מבליחה על הדמויות השקופות, המנקות את הפסולת שהוא עצמו מייצר, שהוא והחברה זקוקים להם כדי לשמור על הסדר שיצרו, סדר שאינו כולל זבל או פסולת או אשפה מכל סוג. הוא מעדיף אותם הרחק מביתו ומסביבתו, המטופחים והנקיים. מעמדו של דילייני הוא זה המחפש מרגוע לנפש, אך מתעלם מסביבתו, מאות מכוניות שחולפות על פני מכונית בצד הדרך ואינן עוצרות כדי לשאול אם אי מי זקוק לסיוע. זהו קופליקט של מעמד המבקש מפלט לנפשו המודעת לעושרה על חשבון אחרים, עשירים הנזקקים למעמד המטונף שיפנה את הזבל שלו, שיהפו לבלתי נראה, עד לא קיים, ומשלה את עצמה שהיא מפנה את סבלם של המטונפים, זבל שהיד העשירה מרשה לעצמה לגעת בו- בדלי סיגריות ופחיות שתיה בצידי הדרך.
