פתח דבר
הרומן "ערבסקות" מאת אנטון שמאס נראה בראש ובראשונה כרומן "על שמאס", כלומר כאוטוביוגרפיה. המוטו שבפתיחת הרומן אף מכריז על עצמו כעל: "אוטוביוגרפיה שהיא רומן מוסווה" וכך הוא מקשה על קוראיו שלא לקשור בין חוויתיו של הגיבור, אנטון, לבין הקיום החוץ טקסטואלי של מחברו. יחד עם זאת, חוקרים רבים טוענים כי אי אפשר לתאר ולמצות את הרומן כאוטוביוגרפיה וזאת בשל האופן הייחודי בו משתמש שמאס ביסודות אוטוביוגרפיים, בטשטוש זהותו של המספר , במבנה הרומן ועוד. חבר מתאר כיצד ההבחנה הפורמאלית החותכת את הרומן בין חלקי "הסיפור" לבין חלקי "המספר" כמו באה להגיד שהקישור הסיבתי הפשוט, הטבעי, בין המספר לסיפורו אינה באה כאן בחשבון. כך, "חוזה התקשורת" שמציע שמאס לקוראיו, כולל בין השאר את ערעור סמכותו ואחדותו של הקול המספר ברומן[1].
חבר מתאר כיצד התערערות הקשר הסיבתי שבין חלקי הרומן מביאה לכך שבסופו של דבר אין בכוחו של הקורא להכריע בין אמינותו של שמאס בחלקי "הסיפור" לבין אמינותו בחלקי "המספר", בדרך זו מעמיד הרומן את שני חלקיו ביחס של הפרכה או אדישות הדדית ואין הקורא יכול להכריע ביניהם. יחסי הפרכה אלו תורמים גם למישור משמעותו של הרומן והמסרים שהוא מבקש להעביר כך שהשלילה הדיאלקטית של שמאס את הצדדים השונים באישיותו וכפילותה של זהות זו מצביעים על ההיברידיות והמורכבות של זהותו של סופר ערבי-ישראלי-נוצרי ומאפשרים לסופר להעביר את הביקורת החברתית-פוליטית הנוקבת שלו, תוך הסוואת קולו האישי[2].
פתח דבר
הרקע לרומן
מבנה הרומן
זהותו ההיברידית של המספר
היחס אל העברית ברומן
דיון ומסקנות
רשימת מקורות
