המעשייה היא סוגה ספרותית הנוטה אל האוניברסלי. היא מתרחשת במיקום לא מוגדר וללא זמן מדויק( "פעם אחת לפני שנים רבות בארץ רחוקה). השמות של המקומות והאנשים הם בדרך כלל טיפולוגיים אשר אמורים לאפיין תכונה או מצב מסוים. לעיתים משולב בהם מוטיב על טבעי או באירועים פלאיים שונים. ניתן לומר כי המעשייה היא סוגה ספרותית אשר שייכת לתחום הבדיה והדמיון. נוסחת הפתיחה הקבועה כמו "היה היה" מבקשת לנתק את הקהל של המאזינים מהמציאות הסובבת אותם. באמצעות נוסחת פתיחה זו נוצר חוזה הדדי של הפלגה לעולם אחר ואופן הזה פועלת גם נוסחת הסיום של המעשייה. בדרך כלל הנושא המרכזי של המעשייה היא המשפחה או יחסים בין דמויות שונות אשר עומדת במרכז היצירה.
לפי החוקר ברונו בטלהיים המעשייה תורמת בעיצוב של החוויה דרך עיבוד נכון של רגשות מודחקים אשר אמורים לסייע בהתבגרות תקינה. הוא מציין כי הניסיון של הילד בשלב הילדות הוא חשוב מאוד לתהליך ההתבגרות שלו. כדי שהילד יגדל להיות אדם אשר מוצא משמעות בחייו עליו לרכוש את הכלים המתאימים אשר יסייעו לו בכך. את הכלים הללו הוא מקבל באמצעות החינוך של ההורים ועל ידי הספרות אשר מסוגלת לאפשר לילד הבנה עמוקה של עצמו ושל הסביבה שלו. לדידו של בטלהיים לעיתים ספרות הילדים היא לא ברמה גבוהה אשר יכולה לסייע בכך ולכן המעשיות יכולות לשמש בתור כלי משמעותי לחינוך של הילדים.
