מהממצאים עלה כי מהבחינה המורפולוגית כל הילדים השתמשו בדרך ביטוי של ציור פיגורטיבי, לא היה ציור אבסטרקטי ולא ברור בין הציורים השונים. חלק מהילדים ציירו דמויות, היו כאלה שציירו שתי דמויות בלבד והיו כאלה שציירו שלוש דמויות ואפילו יותר. יש כאלה שציירו טבע, עצים,שמש, שמיים ופרחים, היו כאלה שציירו פסנתר וגם תווים. היה שימוש בצורות גיאומטריות בחלק מהציורים של הילדים, למשל בציורי הטבע היה שימוש בעיגול לצייר שמש וגם במשולש. יש ילדים קישרו את הצלילים הגבוהים למשהו שלילי/ מועט כגון : רזה, עצב, עוני, בכי , שכיבה- מוות. ויש כאלה קישרו את הצלילים הנמוכים והעבים הם קישרו למשהו חיובי/ שפע: שמנה ( במובן של משהו שופע), חיוך, עושר, צחוק, עמידה.
מהבחינה הסטרוקטוראלית המוזיקה עוררה בילדים תחושות מנוגדות כפי שזה התבטא בצורות שהם ציירו. היו סימטריות עם וריאציה בנפח, בגודל, וריאציות של צלילים נמוכים מול גבוהים, דקים מול עבים. רוב הצורות/ דמויות שצויירו לא היו זהות מבחינת גדלים, ייתכן שזו התזזתיות שבצלילים שגרמה לילדים לצייר בגדלים שונים. השימוש בצבעים והצללות גם נועד שהדגיש את המתרחש בתוך הסיטואציה, למשל שחור לצייר דמעות והבעות פנים של עצב, הטבע צוייר בצבעים רגועים ובהירים.
מבחינה קונספטואלית היה שימוש רב בניגודיות, לפי הצורות, לפי הצבעים ולפי הגדלים שהילדים ציירו. תחושות מנוגדות שייצרו הצלילים הדקים והגבוהים מול הצלילים העבים והנמוכים.
