1.
הפרוטושמיות היא שפת האם המשוערת של השפות השמיות. ההגדרה של השפות השמיות נקבעה על ידי החוקר פון שלצר שטבע את השם בתור כינוי לקבוצות לשונות רווחת במזרח הקרוב ובארגן הים התיכון. הוא התבסס על החלוקה המקראית של העמים לאחר סיפור ילדי נוח. המוצא של שם הוא זה אשר מאפיין את קבוצת השמות שהוא זיהה ( זאת למרות שכנענים מוגדרים במקרא בתור צאצאים של חם בעוד והשפה שלהם היא שפה שמית לכל דבר).
ככל הנראה כל השפות השמיות נוצרו והתפתחו מתוך שפה קדומה יותר לה אנו קוראים שפה פרוטושמית. הנחה זו מתבססת על לשון משוחזרת או משוערת שנוצרת בעקבות השוואה של יסודות משותפים ללשונות הללו. מוצא שפה זו אינו וודאי. ההשערות מגיעות מחצי האי ערב ועד לאזור מסופוטמיה. הסיבה שחשבו כי מוצא השפה הזו מגיע מחצי האי ערב נבעה מכך שקיימים תכונות פרטושמיות עיקריות בערבית והדבר מראה על הזיקה בין השפות. למרות זאת קביעה זו אינה וודאית משום שתבניות הבניינים ומשקלי השם בערבית אינם זהים למתכונת הפרוטושמית.
2.
הארמית היא שפה שמית צפון מערבית שהחליפה את השפה האכדית בתור השפה הדיפלומטית ושפת המסחר שהייתה נפוצה עד לעליית הפרסים על במת השליטה האזורית. מן המאה ה7 לפני הספירה ועד למאה ה7 לאחר הספירה הפכה הארמית להיות השפה הרשמית של האימפריה ושל האזור כולו. עם הכיבושים הערבים הלכה ודעכה כוחה של השפה והיא כמעט נעלמה לגמרי. ניתן לחלק את השימוש בשפה לשלושה תקופות עיקריות. בתקופה הארמית העתיקה הייתה הארמית שפה בין לאומית. לשון זו דוברה בכל מקום והיא מתועדת גם בספרי עזרא ודניאל.
