בברייתא במסכת חולין, אשר הובאה גם במסכת כתובות, נאמר:
הברייתא עוסקת באדם שקנה בהמה למטרת שחיטה, אך לאחר שרכש את הבהמה, ולאחר ששחט אותה, היא נמצאת טריפה ואסורה באכילה. ברור שקונה המבקש לרכוש בהמה עבור שחיטה איננו מעוניין לקבל בהמה שהיא טריפה, ושאסור לאכול אותה, ובברייתא נאמר כי מום שכזה שנפל בבהמה, הגורם לבהמה להיות טריפה, נחשב למקח טעות, וזאת כאשר ברור כי המום כבר היה קיים בשעת המקח.
מדברים אלה עולה, כי כאשר הקונה איננו יודע על המום שנפל במקח, הדבר נחשב למקח טעות והוא רשאי לבטל את המקח ולדרוש את החזרת התשלום ששילם עבור המקח. אולם בספרות דקדקו מהדוגמה שהובאה בברייתא, כי מקח טעות במקרה זה הוא לא רק כאשר המוכר ידע על הטעות של הקונה, אלא גם במקרה שבו ברור כי גם המוכר לא ידע אודות המום[2]. בדוגמה שהובאה בברייתא ברור כי המוכר לא ידע אודות המום שאיננו ניכר אופן חיצוני בבהמה, ומדובר בטעות משותפת של המוכר ושל הקונה, ובכל זאת נקבע בברייתא כי מדובר במקח טעות.
דין מקח טעות יכול לחול לפי הגמרא גם במקרה של אונאה. המונח "אונאה" איננו מתייחס בהכרח למום שנפל במקח, אלא לכל מקרה שבו המחיר שנקבע עבור המקח, אותו שילם הקונה למוכר, שונה מהמחיר ה"אמיתי" של המקח.
