נושא העבודה: מערכת היחסים בין ממלכת ישראל, יהודה וממלכות האזור הקרוב בתקופת בית עומרי ( עומרי אחאב ויהוא). היבטים צבאיים ומדיניים.
לפי התיאור המקראי סביב שנת 1000 לפני הספירה קם בית דוד. לאחר מות שלמה התפצלה הממלכה לשתי ממלכות, יהודה וישראל. שתי הממלכות ניהלו את עצמן ואת מערכת היחסים שלהם עם הסביבה באופן עצמאי, אם כי היה קשר תרבותי ודתי בין שתי הממלכות[1]. המלך עומרי שלט על ממלכת ישראל בין השנים 882 ועד ל878 לפני הספירה. תקופתו מהווה פרק חדש בתולדות הממלכה. לאחר תקופה של עימותים רבים עם ממלכת יהודה, ממלכת ישראל כורתת ברית עם ממלכת יהודה ועם ממלכת הצידונים. הוא עלה לשלטון לאחר תקופה של חוסר יציבות והוריש את השלטון לאחאב ולבניו.
כפי שנראה להלן, העלייה של בית עומרי שינתה את תמונת המצב הגיאופוליטית באזור. זאת בעיקר בשל ההחלטה שלו להפסיק את המלחמות של ישראל ושל יהודה, כמו גם לחבור אל ממלכת צידון, תוך כדי ויתור והשלמה עם חדירת פולחן הבעל לממלכת ישראל ביתר שאת. מכאן עולה השאלה, מדוע עשה זאת עומרי וכיצד הדבר שינה את מערכת היחסים שבין ישראל ובין הממלכות השכנות של יהודה וצידון.
מבוא
סקירת ספרות
ממלכת ישראל ויהודה עד הפיכת בית עומרי
בית עומרי: היבטים צבאיים ומדיניים. מערכת היחסים עם צידון ואשור
בית עומרי: היבטים חברתיים ודתיים
פרק רביעי: ממלכת יהודה בתקופת בית עומרי
דיון בשאלת המחקר
סיכום
ביבליוגרפיה
