בעבודה אדון בסתירה שיש בדברי הרמב"ם בקשר לטעמיה של מצוות הקרבת הקורבנות. הרמב"ם מתייחס לטעמיה של מצווה זו בשני מקומות: בספרו מורה נבוכים ובספר משנה תורה. בספר מורה נבוכים כותב הרמב"ם כי מצוות הקרבת הקורבנות באה לעולם על רקע המציאות שבה בני האדם הורגלו כי עבודת האל נעשית באמצעות הקרבת הקורבנות, ומשום שלא ניתן לשנות בבת אחת ובצורה קיצונית את ההרגלים הללו ציווה הקב"ה על הקרבת הקורבנות לשמו כדי לתעל את ההרגלים הללו לשמו ולא לשם עבודה זרה. אולם במשנה תורה הרמב"ם לא מזכיר את הטעם הזה, ומציין כי מצוות הקרבת הקורבנות היא "חוק" שאין אנו יודעים את טעמו. רבים התייחסו לסתירה זאת, וניסו לתת הסברים שונים כדי ליישב אותה. בעבודה אדון בהסברים הללו, ואראה כי הם לא מיישבים את כל הסתירות בדברי הרמב"ם. אראה כי הסתירה בדברי הרמב"ם היא לא רק בין הדברים שכתב במורה נבוכים לבין הדברים שכתב במשנה תורה, אלא יש גם סתירה פנימית בתוך המורה נבוכים עצמו, ולדעתי סתירה זו לא מתורצת באמצעות ההסברים השונים שהוצעו. על כן אציע הסבר אחר, אשר יכול לדעתי להסביר את כל הסתירות בדברי הרמב"ם.
בפרק הראשון אציג את הסתירה בדברי הרמב"ם. בפרק השני אדון בהסברים השונים שהוצעו ליישוב הסתירה, ואבהיר מדוע אף אחד מהם איננו מיישב את מלוא הסתירות והקושיות שיש על דברי הרמב"ם.
מבוא
הסתירה בדברי הרמב"ם
הסברים ליישוב הסתירה
ההבחנה בין קורבנות החובה לבין קורבנות הנדבה
הטעמת המצוות למרות שהטעם האמיתי בלתי ידוע
הסתרת הטעם האמיתי למרות שהוא ידוע
הקרבת הקורבנות כדי לשמור על סממני היהדות
עמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
