העשייה הדתית תפסה מקום מרכזי בחייהם של אנשים בימי הביניים ובראשית העת החדשה. שהם-שטיינר מתאר כיצד מקום מרכזי זה שתפסה הדת בימי הביניים השפיעה רבות על הנערות, ובמיוחד על הנערים- אשר נדרשו לעיסוק תמידי ומאסיבי בדת. שהם-שטיינר דן באחד האספקטים של עיסוק מאסיבי זה ומתאר את הקשר בין המרת דת לגיל ההתבגרות כאשר הוא מקשר את הרצון להמיר את הדת ואת הלבטים הדתיים הבאים לידי ביטוי בסיפוריהם של מומרים רבים ששינו את דתם בגיל ההתבגרות, ככרוכים באי מימוש של היצר המיני הגואה האופייני לגיל זה, לקשיים, לאינטנסיביות וללבטים של המתבגרים (שהם-שטיינר, 2008, עמ' 20).
גם שחר אשר תרמה אוטוביוגרפיות מימי הביניים מתארת באוטוביוגרפיה של יהודי מומר בשם יהודה-הרמן, את העיסוק המאסיבי של בני הנעורים בדת, את הלבטים והקשיים הכרוכים בכך, שהובילו לעתים להמרת דת ולהתאבדות: "הפיכת לבי שלי נתונה היתה מראשיתה למתקפות חוזרות ונשנות קשות ביותר, לבגידות רבות של "האויב" העתיק, לייסורים קשים ולתנודות חוזרות ונשנות, והושגה בסופו של דבר בעמל רב" (שחר, 2003, עמ' 165). דברים אלה ממחישים את המקום החשוב שתפסה הדת בחייהם של נערים ונערות בימי הביינים, עד כי המרת דת, נטישת הדת לטובת דת אחרת נתפשה כשיגעון, כאשר מי שעוזב את דתו מוצג כמי שנשתבשה עליו דעתו (שהם-שטיינר, 2008, עמ' 25).
להלן אדון במקום שתפשו חיי הדת בדת היהודית , ובמיוחד כפי שבא לידי ביטוי בחייהם של אנשים צעירים- נערים ונערות בימי הביניים, ובהבדלים ביניהם, הן בארצות האסלאם והן בארצות אשכנז.
