במהלך שנות המנדט הבריטי 1920-1948, ובעיקר בראשית שנות ה-40 בתקופת מלחמת העולם השנייה, הצבא הבריטי אפשר גיוס יהודים לשורותיו מתוך הישוב היהודי בארץ ישראל. גיוס זה נועד לעזור לבריטים בעיקר באיום מול הצבא הגרמני שהתקדם במהירות בצפון אפריקה לעבר ארץ ישראל. אולם בסיום מלחמת העולם השנייה הפסיק הצבא הבריטי את גיוס החיילים היהודים ולמעשה הישוב היהודי נכנס לתקופת עימות אלימה מול הצבא הבריטי - שהחלה למעשה עוד קודם לכן בעצימות נמוכה באמצעות המחתרות היהודיות - האצ"ל והלח"י .(Gelber, 1987, pp. 74-75)
במהלך הגיוס לצבא, הועלו דרישות כי גם נשים יהודיות יוכלו לקחת חלק במאמץ המלחמתי, אך תהליך זה היה רווי קונפליקטים. הדילמה הראשונה הייתה האם בכלל על תושבים יהודים לעזור למנדט הבריטי שמעכב ומונע את הגשמת השאיפה הלאומית של היהודים; דילמה שנייה בנושא הגיוס הייתה האם בכלל ניתן לגייס נשים לצבא וזאת בעיקר מפאת עמדות פטריארכליות לפיהן נשים הן אלו שזקוקות להגנה. בסופו של יום בראשית שנות ה-40 התגייסו לפחות 4,000 נשים יהודיות לצבא הבריטי, אך הטענה השגורה היא כי כל הנשים שירתו בתפקידי עזר בלבד (שילה, 2013, ע' 150).
למרות כי נשים רבות כן רצו לקחת חלק בתפקידי לחימה כחלק מהרצון לשפר את מעמדן המגדרי והן לעזור במאמץ הלאומי, עדיין השירות בצבא הבריטי היה מוגבל לשלושה מסלולים מרכזיים: חיל עזר הנשים שכלל בין היתר לוגיסטיקה, מזכירות, נהגות ורפואה; עבודה במשק חקלאי; וסיוע תעשייתי לצרכי המלחמה.
מבוא
מעמדן החברתי של הנשים בישוב העברי
הצבא הבריטי
המאבק על גיוס הנשים לצבא הבריטי
מעורבות הנשים העבריות בצבא הבריטי
נתונים כלליים על שירות הנשים בצבא הבריטי
תפקידי הנשים העבריות בצבא הבריטי
סיכום
ביבליוגרפיה
