העיר ציפורי הייתה קיימת כבר בתקופת הברזל II (בשנים 550-1000 לפנה"ס). תקופה זו מאופיינת בכך שהייתה עדה לעלייתן של המדינות יהודה וישראל במאה העשירית והתשיעית לפנה"ס. הנסיכויות הקטנות הללו שלטו על האזורים מסוימים שלהן כתוצאה מהירידה של המעצמות הגדולות, אשור ומצרים שהחלה במאות 9-12 לפנה"ס (Gal, 1992; Historical Overview).
ממצאים ארכיאולוגים מצביעים על כך כי העיר ציפורי הייתה בירתה הרומית של מחוז הגליל כאשר היוותה חלק ממערכת מים מסועפת בתקופת הרומאים. במקורות התלמוד מוזכרת אמת המים של ציפורי ושרידים ממנה נמצאים עד היום בין העיר ציפורי לבין המדרונות הצפוניים של נצרת. בדיקה ארכיאולוגית של נתיבי מעבר קדומים מגלה כי ציפורי היוותה ערוץ מעבר חשוב לתנועתם של שיירות שנעו באזור ממזרח למערב (Gal, 1992).
העיר ציפורי הקדומה הייתה בעבר בירת הגליל והיא נזכרת פעמים רבות בתלמוד. הממצאים מתוך החפירות הארכיאולוגיות שנעשו באזור בתקופות מסוימות מצביעים על היותה עיר כמיטב המסורת הרומית. מבנים מפוארים מצביעים על מעמדה הבכיר של ציפורי בעיני הרומים. יחד עם זאת, לציפורי היה מקום חשוב בעולמם החומרי-תרבותי של היהודים בתקופת המשנה והתלמוד ובתקופה מסוימת הסנהדרין אף הוא עבר לציפורי.
מסקירת ספרות מקדמית שעשיתי לצורך הכנת עבודה זו עלו ממצאים אשר הפכו את העיר ציפורי לנושא מחקר מעניין ומקיף בשל האופי המיוחד של ציפורי והצביון הדתי המשתנה שלה. המחקר הזה יהיה בעל אופי מיוחד שכן אבצע ניסיון ללמוד על ההיסטוריה של ציפורי באמצעות הארכיאולוגיה שלה.
