בתחילת המאה העשרים הגיעו אלפי עולים לארץ ישראל, בעיקר ממזרח וממרכז אירופה. רבים מהם היו חלוצים, אשר הגיעו לארץ מתוך שאיפה להקים חברה חדשה המבוססת על רעיונות מודרניים למען העם היהודי. בהשפעתן של אותן תפיסות מודרניות אשר רווחו בעולם המערבי, דגל גם האידיאל הציוני במתן זכויות ומעמד שווה לנשים. עם זאת, בפועל נותר מעמדן של הנשים נחות, והן נותרו בשולי החברה תוך שהן ממשיכות למלא את חובותיהן המסורתיות במשק הבית בלבד. בנוסף, השתתפותן בשוק העבודה הייתה נמוכה ושכרן גם הוא היה נמוך (אייזנשטדט, 2010, עמ' 62).
למרות זאת, עשו נשים מאמץ להיות מעורבות בפעילויות שונות אשר תרמו לרווחתן של נשים אחרות, כמו למשל אספקה של מזון וביגוד לנשים עניות. פעילויות אלו מוסדו בהמשך על ידי מערכות של רווחה, בריאות וחינוך, ועם הקמתן של ארגוני נשים וקבוצות על מנת לספק עזרה הדדית ותמיכה לנשים ולילדיהן. במספר מקומות בערים ובכפרים אורגנו קורסים בשפה העברית, הכשרה מקצועית עבור נערות והרצאות בנושאים שונים. נשים יהודיות החלו להיות מעורבות במאבק להשגת שוויון מול גברים חלוצים וכן להשגת שוויון בשוק העבודה (אייזנשטדט, שם, עמ' 62-63).[1]
בשנת 1920 ביקרו בארץ ישראל נשים ציוניות מאנגליה אשר החליטו להקים תנועה למען נשים וילדים בשם: "ויצ"ו - תנועת נשים ציונית התנדבותית". בהמשך מתחילות לקום קבוצות של התנועה בכל העולם, תוך שהן מייסדות שירותים חיוניים כמו תחנות "טיפת חלב", מרכזים לטיפול בתינוקות, בתי ספר וכפרי נוער וחנויות ביגוד זול לנזקקים. בשנת 1948 ועם הקמת המדינה, מקימה התנועה מפלגת נשים ראשונה, אשר מובילה את חוק שוויון זכויות לאישה, שעד היום מהווה בסיס לחקיקה לקידום זכויות נשים (ספיר ויץ, 2015, עמ' 16).
מבוא
פרק א': ויצ"ו - סקירה היסטורית
פרק ב': מצבן של נשים בתקופת הישוב היהודי בארץ ישראל ופעילות עמותת ויצ"ו
פרק ג': קידום מעמד האישה ופעולותיה של ויצ"ו בתחום שוויון הזכויות לנשים
פרק ד': פעילות עמותת ויצ"ו בשנים הראשונות להקמת המדינה
פרק ה': דיון
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
