מבוא: רקע היסטורי כללי
הקמתה של מפלגת אל-איסתיקלאל בראשית שנות השלושים הייתה חלק מתהליך רחב של ראדיקליזציה בפעילות הפוליטית בקרב הציבור הערבי הפלסטיני בתקופה זו. תהליך זה התחזק והתעצם בעיקר בעקבות הארועים והמהומות שהתרחשו ב- 1929. הנטייה להקצנה בתקופה זו קיבלה ביטוי באופנים שונים אשר הבולטים ביניהם היו, מצד אחד, עליית חשיבותו של האסלאם וחשיבותם של המקומות הקדושים לאסלאם כסמלים מרכזיים במאבק נגד הציונות, ומצד שני, תהליך של חילופי דורות בהנהגה הפוליטית ועלייתם של פעילים פוליטיים צעירים יותר ובעלי השכלה. הדיון בחלק זה של העבודה יתמקד באיפיון תמציתי של תהליכים אלו ושל התקופה אשר שימשה רקע להופעתה של מפלגת אל-איסתקילאל בנוף הפוליטי של הציבוריות הפלסטינית.
האווירה השלטת בארץ ישראל לאחר אירועי 1929 הייתה קרקע פוריה לעלייתן של עמדות קיצוניות ורדיקליזציה פוליטית. כך, למשל, האגודה המוסלמית-נוצרית ביפו, אשר הייתה במשך כעשור תחת הנהגתו המתונה של תומך משפחת נשאשיבי, עומר אל-ביתר, עברה להנהגתו של המנהיג הקיצוני עבד אל-קאדר מוזאפר. תחת הנהגתו של זה, הענף היפואי של האגודה המוסלמית-נוצרית החל להפעיל לחצים על הוועד הפועל הערבי כדי שזה ינקוט קו נוקשה יותר בהחלטות פוליטיות עתידיות.
לחץ מסוג זה לא היה מוגבל ליפו בלבד, ואירגונים לאומיים שונים באותה תקופה החלו להביע את ביקורתם על כך שהוועד הפועל הערבי היה מתון מידי בעמדותיו ובפעולותיו. בין השאר, זכה הוועד הפועל לבקורת על החלטתו שלא לקרוא לשביתה כללית ביום פלסטין אשר היה אמור לחול ב-16 למאי בכל שנה.
מבוא: רקע הסטורי כללי
שורשיה של מפלגת אל-איסתיקלאל
אישים מרכזיים במפלגה והרקע החברתי שלהם
האידיאולוגיה הפוליטית של מפלגת אל-איסתיקלאל
מעמד פנים-פלסטיני, מעורבות בין-ערבית והירידה במעמדה של המפלגה
