מרחב ציבורי ומרחב פרטי הם למעשה ההבחנה בין רשות היחיד לבין רשות הרבים. המרחב הפרטי הוא המעגל האינטימי בו אדם חי, בדרך כלל המעגל המשפחתי או המעגל האישי הקרוב. מנגד, המרחב הציבורי הוא כל מה שמחוץ לאותה מסגרת אישית: שוק העבודה, זירה פוליטית.
בהקשר פמיניסטי, ישנו קישור מאד ברור בין מגדר לסוג המרחב. התפיסה הפמיניסטית היא שעצם ההבחנה בין סוגי המרחבים נעשתה על מנת לבסס ולשמר את יחסי הכח המגדריים, כלומר את עמדת הכח של הגברים על הנשים. נשים, מעצם היותן מולידות מקושרות למרחב הפרטי: למשפחה, לדאגה לבית, להכנת אוכל, לדאגה לילדים. הגברים לעומתם מקושרים למרחב הציבורי. כמפרנסים הם יוצאים מחוץ לבית- לשוק העבודה, לפוליטיקה, לכלכלה. כתוצאה מכך נשים מקושרות לתכונות כמו דאגה, טיפוח, רגשיות ואילו גברים ליכולות טכניות ומיומנויות שכליות. באופן טבעי כח ועוצמה כלכליים ופוליטיים מושגים במרחב הציבורי וזהו במידה רבה השיח הפמיניסטי: לפרוץ את האבחנה בין המרחבים ולאפשר לנשים מקום במרחב הציבורי באופן דומה ושיווני כמו הגברים.
זרם אחר בפמיניזם מקבל את האבחנה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, והן שואפות למתן מעמד שווה למרחבים. כלומר לקבל שהנשים הן במרחב הפרטי אך לשנות את התפיסה החברתית המפלה כלפי אותן נשים שהן בבית. זרם זה נתקל בביקורת שטוענת שמדובר בפרדוקס: לא יוכל להיות שיווין בין נשים וגברים אם מקבלים את הזיהוי של נשים עם המרחב הפרטי.
