שאלה ראשונה
החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם הוא חוק אשר נקבע בשנת 1950 ומתייחס לפשעים שבוצעו במהלך השואה. הוא נחקק בכנסת הראשונה של שנת חמישים וקבע אשמה פלילית, גם באופן רטרואקטיבי, על פשעים שבוצעו במהלך השואה. החוק למעשה מאפשר להעמיד לדין אדם שביצע פשעים לא על אדמת ישראלי ולא לפי החוק הישראלי. לפי סעיף 2 של החוק אדם שהורשע בעבירות אלו יקבל את העונש כאילו היה עושה את המעשה במדינת ישראל.[1] החוק נועד לא רק לעשות צדק עם הפושעים הנאצים, אלא גם עם יהודים אשר שיתפו פעולה עם הנאצים. המניע לחוק נבע מתוך לחצים שהפעילו ניצולי שואה לבוא בדין עם יהודים מסוימים ששיתפו פעולה עם הנאצים ולאחר מכן עלו לארץ בנימוק של חוק השבות.
יש לזכור את התנאים בהם נחקק החוק הזה. התקופה שבה החוק נחקק הייתה בה המדינה הייתה צעירה וביקשה ליצור לעצמה מוניטין של גבורה, כסמל לכך שהיא מסוגלת להתמודד עם האיום הערבי של שכנותיה. כאשר הניצולים הגיעו לארץ התנועה הציונית ביקשה לתאר את סיפורי הגבורה, כמו מרד גטו ורשה למשל, ואת התנגדות הפרטיזנים מאשר לתאר את היותה של עם ישראל קורבן. תוצאות השואה היוו עבור החברה הישראלית הוכחה לכך שחיים בגלות הם אינם אפשריים ולכן מטרת הציונית היא להציל את העם היהודי.
שאלה ראשונה
משפטי הקפואים
משפט קסטנר
שאלה 2 משפט קסטנר
ביבליוגרפיה
