האיסאלם שלט בצפון אפריקה למעלה מאלף שנים. במאות ה-19 וה-20, החלו המעצמות האירופיות להשתלט בהדרגה על צפון אפריקה, היה זה חלק מתהליך כלל עולמי המכונה קולוניאליזם. שמשמעותו השתלטות של מעצמות מערביות על שטחים ואוכלוסיות באסיה ובאפריקה (צור, 2003, עמוד 23). התקופה הקולוניאלית בארצות המזרח התיכון ובארצות צפון אפריקה (ארצות המגרב) החלה במאה ה-15 והסתיימה באמצע המאה ה-20, אך שיאה היה במאה ה-19. בתקופה זו המעצמות האירופאיות: צרפת, בריטניה ואיטליה השיגו שליטה בשטחים אחרים בעולם והפכו אותם לקולוניות (מושבות) שלהן באמצעות תהליכים כלכליים, פוליטיים, צבאיים ותרבותיים. לתהליך זה של התפשטות טריטוריאלית של אומה אחת על שטחי מדינות אחרות קוראים "אימפריאליזם", ולמדינה ששולטת בקולוניות קוראים "קולוניאליזם". המעצמות הכובשות ניסו להצדיק התפשטות זו מבחינה מוסרית, על אף שהן לא באמת רצו להפיץ את תרבותן לעמים שנחשבו כנחותים.
מטרה זו שכונתה "המשימה המתרבתת" הייתה הסיבה לכל הכיבושים הקולוניאליזם והיא העניקה הצדקה מוסרית לכך ולגיטימציה. למעשה המניעים העיקריים לכיבוש אדמות אפריקה היו מסחריים – כלכליים, אך במקרים רבים נלוו אליהם גם מניעים צבאיים, פוליטיים ותרבותיים. (ג'יאנו, 2012, עמוד 149) היהודים בתקופה העות'מנית, הטרום קולוניאלית, חיו במדינות צפון אפריקאיות בקהילה משלהם והיחס אליהם היה מורכב. הם שמרו על דתם ע"י שימור מוסדות דת משלהם כגון בתי כנסת, ישיבות , ומוסדות צדקה. הם חיו בשכונות נפרדות על מנת להימנע מעימותים ולשמור על חייהם והם דיברו בשפה המקומית. מעמדם המשפטי הוגדר לפי חוקי האיסלאם (ה"שריעה") במכלול של תקנות שנקראו "חוקי עומר" והם נחשבו כבני חסות.
מבוא
קולוניאליזם
2.2 קולוניאליזם קלאסי
2.2 קולוניאליזם התיישבותי
3. יהדות צפון אפריקה – היסטוריה כללית
3.1 יהדות מרוקו
3.2 יהדות אלג'יריה
3.3 יהדות תוניסיה
3.4 יהדות לוב
4. ניתוח מקרה הבוחן
4.1 שינוי בתחום המשפט וסמכויות השלטון
4.2 שינוי בתחומי החינוך והתרבות
4.3 שינוי ביחסים בין מוסלמים ליהודים
4.4 הקולוניאליזם האיטלקי בלוב
4.5 כיבוש צרפת על ידי הגרמנים
פרק 6 סיכום ומסקנות
בביליוגרפיה
