האימפריה הביזנטית הייתה אימפריה אשר שלטה בארץ ישראל מאז המאה הרביעית לספירה ועד לכיבוש הארץ על ידי המוסלמים במאה השביעית לספירה הנוצרית. במהלך כל התקופה הזו יהודים המשיכו לקחת חלק באוכלוסייה של הארץ אשר במהלך תקופה זו זכתה לעלייה דמוגרפית משמעותית[1]. מכאן עולה השאלה מה היו היחסים בין האוכלוסייה הנוצרית המקומית, כמו על אוכלוסיית אחרות, ובין האוכלוסייה של היהודים דאז. העם היהודי ביקש לשמור על הייחודיות שלו בתור עם שונה מכל שאר העמים, ומעניין לראות כיצד תפיסה זו באה לידי ביטוי בתרבות הפנאי, אם כלל באה לידי ביטוי. טווח הבדיקה של מסגרת עבודה זו יהיה בתקופה הרומית מאוחרת ובתקופה הביזנטית עד לסיומה ותחילת הכיבוש של המוסלמים את ארץ ישראל של אז.
עבודה זו תבקש לנתח את מערכת היחסים שבין הנוצרים ובין היהודים במהלך התקופה הזו. נושא זה הוא רחב מאוד ולכן אנו נבקש לצמצם את הנושא לתרבות הפנאי בלבד. כלומר נבקש לנתח את מערכת היחסים שבין היהודים ובין הנוצרים, לפי הדרך שבה שיחקה תרבות הפנאי תפקיד עבור שתי הקבוצות הללו. שאלת המחקר של העבודה תהיה אם כן:
כיצד באו לידי ביטוי היחסים בין יהודים ונוצרים בארץ ישראל בתקופת הרומית מאוחרת- ביזנטי, כפי שהם באו לידי ביטוי בתרבות הפנאי.
[1] ירון דן. תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי ( עורך: דוד משה הר). ההיסטוריה של ארץ ישראל. הוצאת יד יצחק בן צבי. ירושלים. 1985. עמ' 234.
תוכן עניינים
מבוא.
פרק ראשון: רקע היסטורי
תרבות הפנאי היהודית לפי חז"ל, ודעות המחקר.
יחס החכמים לתרבות הפנאי
פרק שלישי ממצאים ארכיאולוגיים הקשורים לתרבות הפנאי
סיכום..
ביבליוגרפיה..
