נושא העבודה: יחסי הנוצרים הפרנקים עם הנוצרים המזרחיים (יוונים) בממלכת ירושלים הפראנקית.
הממלכה הצלבנית בירושלים היא הישות המדינית האירופאית הראשונה אשר הוקמה מחוץ לאדמת אירופה. תחילתה של הממלכה הצלבנית היא עם קריאתו של האפיפיור אורבאנוס השני לצאת למסע צלב על מנת לשחרר את הקבר הקדוש מן הכיבוש המוסלמי. נאומו זה של אורבאנוס הניח את היסודות להקמת התנועה הצלבנית אשר גם הקימה את הממלכה הצלבנית ובדיעבד יצרה תנועה אשר המשיכה להתקיים במשך מאות שנים. תנועה זו הייתה חשובה הייתה חשובה ביותר עובר האירופאים לעצמם וגם בעיצוב היחסים בין העמים המוסלמים והעמים הנוצריים במשך מאות שנים לאחר יציאתו של מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת הצלבנים בירושלים.
לאחר הקמתה של ממלכת הצלבנים היא ניהלה את חייה באופן שוטף, כאשר היא צריכה להניח את נשק הכיבוש ולהתחיל בפעילות אשר הייתה אמורה לייצב את שלטונה מבחינה פנימית וחיצונית, אל מול איומי הכובשים. למעשה היא הצליחה להתקיים כל עוד המוסלמים לא היו מאוחדים כמקשה אחת מולם. כאשר המוסלמים הצליחו להתאחד, תחת סאלח א דין כשמונים ושמונה שנים לאחר הקמת הממלכה הצלבנית, הם איבדו את הממלכה. לנוכח האתגרים והקשיים עמה נאלצה להתמודד הממלכה הצלבנית היא ניהלה גם מערכת יחסים עם הנוצרים המקומיים אשר חיו באזורים אותם היא כבשה וניהלה במשך השנים הללו. מצד אחד הם היו נוצרים כמוהם, אולם מצד שני הנוצרים הללו חיו שנים תחת שלטון מוסלמי ותרבותם הייתה שונה לאין שיעור מתרבותם של הצלבנים אשר הגיעו מאירופה.
מבוא
רקע להקמת הממלכה הצלבנית
מקורות
פרק ראשון: רקע להקמת הממלכה הצלבנית
מסע הצלב הראשון
הקמת הממלכה הצלבנית
יחסים בין נוצרים מזרחיים ונוצרים מערביים ערב הקמת הממלכה הצלבנית
פרק שני: החיים בממלכה הצלבנית
חברה ומשטר
כלכלה
דת בממלכת הצלבנים
יחסי חוץ
סוף ממלכת הצלבנים
פרק שלישי: יחסי נוצרים ביזנטיים ונוצרים פרנקים
מקורות
ניתוח המקורות
פרק רביעי: יחסי נוצרים ביזנטיים ובין נוצרים פרנקים
יחס מנצל- מנוצל
גישה מורכבת ליחסים
סיכום
ביבליוגרפיה
