בניגוד למקובל לחשוב באופן עממי, היחס של הציונות לנאציזם היה יחס מורכב ביותר. לא נוכל לדבר על יחס אחד של עמדה ציונית סדורה בנוגע לנאציזם אלא בכמה גישות שונות אשר כל אחת מהן בחרה בדרך מסוימת כדי להתמודד עם רעיון הנאציזם.
אחת הטענות אשר עלו במחקר ואשר תיארו את הקרבה שבין האידיאולוגים קושרת בין הדעות של הימין הרביזיוניסטי ובין הפשיזם האיטלקי של בניטו מוסוליני בשנות העשרים של המאה הקודמת. בשל קרבה אידיאולוגית פוליטית בין תנועת הימין הציוני ובין תנועות ימין אחרות, נרשמו גם גילויי הערכה מסוימים לתנועה הנאצית, למעט ההיבט האנטישמי של התנועה. טענה זו מתבססת על סממנים פאשיסטיים מובהקים אשר אומצו על ידי התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער שלה אשר נקראה בשם בית"ר[1].
אחד מהוגי הדעות הבולטים של התנועה הרוויזיוניסטית היה אבא אחימאיר. כאשר רכש את השכלתו הוא פיתח דעות אשר סלדו מן הדמוקרטיה ומן הסוציאליזם. כאשר עדיין היה חבר בתנועת העבודה הוא מחקר מאמר בשם מגילת הסיקריקין ובו קרא לטרור כמכשיר פוליטי. לאחר מכן החל לקרוא בגלוי לאימוץ של רעיונות פאשיסטיים אשר בראש ובראשונה הרעיון של הלאום והמדינה הם הערך העליון אשר גובר על כל שאר הערכים בחברה האנושית. הארגון אותו הקים אחימאיר, ברית הבריונים, שאפה לחסל את המדיניות הבריטית ואחד מאנשיה התבטא בעניין באופן הבא:
