חדר ותלמוד תורה היו שני מוסדות היסוד עליהם נשען החינוך היהודי המסורתי. עד סוף המאה ה-18 באירופה המרכזית ועד מחצית הראשונה של המאה ה-19 במזרח אירופה היו שני אלה המוסדות בהם למדו רוב הילדים היהודים. בחדר החלו בלימוד הא"ב והתפילות, ואחר-כך עברו ללימוד החומש. הילדים למדו מקצועות אלה בין גיל ארבע לבין גיל שמונה. אחרי שהגיעו לגיל זה, עברו ללמוד תלמוד. התלמוד ניצב במרכז הלימודים, מכיוון שרק מי שלמד תלמוד יכול היה לזכות ביוקרה ובמעמד מכובד. בחדר כמעט ולא למדו דקדוק עברי, וגם לימוד ספרי הנביאים נדחק לקרן זווית. לימודים כלליים לא לימדו שם.
החדר היה מוסד פרטי, וההורים שילמו שכר לימוד. חובת הלימוד הייתה מוסכמת על החברה היהודית המסורתית. תלמוד תורה לא היה שונה בעיקרו מהחדר, אך נתמך על-ידי הקהילה ונועד לבני העניים, שלא היו מסוגלים לשלם את שכר הלימוד למלמד בחדר. תוכנית הלימודים בתלמוד תורה הייתה דומה בדרך-כלל לזו שבחדר, אלא שלא תמיד נכלל בה לימוד התלמוד, היות שבני העניים יצאו לעבודה בגיל צעיר מאוד. חובת הלימוד חלה רק על הבנים ואילו את הבנות לא היו חייבים לשלוח ללימודים, ואם למרות זאת נשלחו ללמוד, הן למדו קרוא וכתוב בעברית וביידיש, וכן את התפילות.
מבוא
פרק א. מצע ההשכלה ברוסיה
פרק ב. יוזמת השלטונות לתיקון מערכת החינוך היהודית
פרק ג. שינוי במעמדה של תנועת ההשכלה
סיכום
ביבליוגרפיה
