לאחר מלחמת העולם הראשונה ועד למלחמת העולם השנייה, החלה לצמוח התנועה הלאומית התוניסאית בצורה חסרת תקדים לעומת העבר. ההגעה של הצרפתים ועליית הלאומיות באירופה, הביאה ליצירה של תנועה לאומית תוניסאית אשר ביקשה ליצור תודעה לאומית, במתכונת האירופאית, עבור העם התוניסאי. יש לציין כי בשנות העשרים באירופה קמו תנועות לאומיות רבות שחלקן היו קיצוניות מאוד, כמו התנועה הפאשיסטית באיטליה על ידי בניטו מוסוליני והתנועה הנאצית בגרמניה, לצד תנועות רבות אחרות[1].
התנועה הפאשיסטית באיטליה השפיעה בצורה הברורה ביותר על תוניסיה. תנועה זו השפיעה מאוד על התודעה הלאומית של התוניסאים ויצרה תוכן חדש של לאומיות עבור התוניסאים. למרות זאת בתוניסיה של ראשית שנות השלושים, המתיישבים הצרפתים היו עדיין יסוד חדש והאתוס החברתי שלהם התבסס על חברה הומוגנית באופן יחסי שהייתה מתונה יותר בעמדות הפוליטיות והחברתיות שלה ונטתה פחות לפעילות אנטישמית.
למרות זאת כבר אז פעלו בתוניסיה ארגונים אנטישמיים שונים שבסיסים היו בצרפת. באמצע שנות השלושים נבחר לראשות ממשלת צרפת יהודי בשם ליאון בלום. הדבר הביא לעלייה וגל אנטישמיות גדול גם בגלל שהוא היה יהודי וגם משום שהוא היה סוציאליסט. מינוי זה של בלום עורר זעם רב בקרב מפלגות הימין.
