אחרי המלחמה- מלחמת תרבות
לדידו של ג'אגט התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה זירה למלחמת תרבות בין שני תפיסות משטר שונות אשר היו להם דרכי ביטוי במובנים רבים ושונים, בין שתי הגישות השונות אשר ניצחו במלחמת העולם השנייה ואשר התחרו על ההגמוניה של דעת הקהל העולמית לאחר המלחמה. התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בסלידה מכל מה שנחשב לגורם לאסון הגדול שעבר על אירופה על ידי גרמניה ובעלות בריתה, קרי נאציזם ופשיזם. בפוליטיקה האירופאית התחלקו הקבוצות העיקריות לשני קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה הייתה למעשה הקבוצה של תומכי הקומוניזם וברית המועצות שידעה לתייג את עצמם כבולמת העיקרית של התפיסות הפאשיסטיות השונות. הקבוצה השנייה נוצרה מקרב תומכי הדמוקרטיות המערביות ומתנגדים לתפיסה הקומוניסטית, אם כי היו הטרוגניים יותר מבחינה ספציפית ולא סדורים מבחינת התפיסה( עובדה אשר אותה ידעה לנצל התעמולה הסובייטית להוכחת צדקת דרכה).
חווית המלחמה עיצבה את השיח באירופה ואת דרכי המחשבה באירופה. מפלגות וכתבי עת אשר זוהו עם הפשיזם הוצאו אל מחוץ לחוק והוקצו מחמת המיאוס בכל רחבי אירופה. למרות זאת הצליחה דרך המחשבה הפשיסטית להמשיך ולהשפיע על השיח שאפיין את אירופה לאחר המלחמה. העיצוב הזה נעשה בדמות הגישה אשר האמינה במעשי קיצוניים על מנת להביא ליצירה של שינוי אמתי. כלומר דרך הסלידה של הפשיזם מכל תפיסה אמונית אשר שונה ממנה גרמה לדרך המחשבה של אירופה לאחר המלחמה לסלוד ולא לקבל, גם במחיר של מלחמת חורמה, תפיסות שונות על ידי כל הצדדים.
