תימן, מבחינת מיקומה הגיאוגרפי נמצאת בחלק הדרומי של חצי האי ערב ונחשבת יישות נפרד מחצי האי ערב, גם אחר הופעת האסלאם במאה ה-7. מרבית האוכלוסייה בתימן היא כפרית וערי המדינה מרוכזים בצפון – מזרח המדינה.
לאורך השנים ידוע לנו כי היה עושר תרבותי בתימן אשר הגיע לשיאו במאה ה-8 לפנה"ס. מבחינת היהודים בתימן, הם החלו את הגירתם לתימן בערך בתקופה זו – המאה ה -8 לפנה"ס, עם קריסתו של סגר מארב אשר הביא לשינוי המפה הטופוגרפית באזור והקל על תנועה של מהגרים[1].
יהודי תימן מנו בין 60,000 ל-70,000 נפש עד 1881 עם תחילתה של ההגירה לארץ ישראל. התפרוסת שלהם הייתה כדלקמן: מרכז תימן וצפון תימן 26,750, דרום תימן – 22,00 כ- 7000 מדרום לד'אמר, כמה אלפי ברצועה המערבית של תימן וכמה מאות בחבלי תימן המזרחיים.
היהודים עד מלחמת העולם הראשונה ישבו בכל המרחב השבטי – הזיידי בעיירות ובכפרים, ואילו במרחב הסוני שבדרום תימן בכפרים בעיקר[2].
היהודים היו פזורים בישובים רבים מאוד, כ- 85% מהם ישבו בכפרים והם היו מפוצלים בין ישובים רבים, בהתאם לכך הקהילות היהודיות בכל ישוב היו קטנות מאוד.
מבוא
פרק 1 -יחסה של הציונות ליהודי תימן
פרק 2 – ההתארגנות הפוליטית של יוצאי תימן בא"י
פרק 3 – היחסים בין הארגונים הפוליטיים של יהודי תימן לבין המוסדות הציונים
סיכום
ביבליוגרפיה
