תיאודור הרצל, בנימין זאב בשמו העברי, בתאריך 2.5.1860 בעיר פסט שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית.
בנימין זאב הרצל, מייסד התנועה הלאומית היהודית, ביקש בספרו "מדינת היהודים" לפרט לפרטי פרטים כיצד תתנהל ותעוצב המדינה היהודית שקום תקום.
ספר זה, כמו גם ספרו "אלטנוילנד", הכה גלים בעולם היהודי באירופה והפך את הרצל לאבי התנועה הלאומית היהודית, הלאו היא התנועה הציונית.
בכתביו של הרצל ובתודעתו הלאומית, ישנה נוכחות משמעותית לסבלם את היהודים באירופה מגילויי האנטישמיות הרבים אותם חוו ובעבודה זו אבקש לבחון את השאלה כיצד והאם השפיעה האנטישמיות על הרעיון הציוני ופעולותיו של הרצל לקידומה של מדינה ליהודים וכיצד היא השפיעה על השקפותיו הלאומיות?
ישנם חוקרים (כ"ץ 1979) אשר טענו כי לעומת מנהיגים ציוניים אחרים שחששו מהסמיכות של המושגים "אנטישמיות" ו"ציונית" בשל חוסר הרצון להציג את הציונית כרעיון חלול הקשור אך ורק בתופעת האנטישמיות אך הרצל עצמו לא חשש מכך ואף השתמש בטיעונים אלו מול מנהיגי האומות והמעצמות אותם פגש. עוד טען כ"ץ (1970) כי האנטישמיות היה רק הזרז לציונות בתפיסתו של הרצל וטען כי בשאלה האם הצורך הוליד את הרעיון או הרעיון את הצורך התשובה היא ברורה: הרעיון קדם לצורך.
חוקרים אחרים כמו גוטויין (1995) לא ראו באנטישמיות כגורם הבלעדי שהניע את הרצל אלא גם ברובד סמוי של הרצון לשינוי חברתי פנים יהודי שהניע את התנועה הציונית ואת הגותו של הרצל ולא רק כתגובה לאנטישמיות ובעבודתי זו אנסה לטעון כי לאנטישמיות היה מקום מרכזי, גם אם לא בלעדי, בהגותו הציונית של הרצל.
מבוא
פרק ראשון: כישלון האמנציפציה, השקפותיו של הרצל בעקבות גילויים אנטישמיים וספרו "מדינת היהודים"
פרק שני: פרשת דרייפוס כנקודת מפנה ראשונה
סיכום
ביבליוגרפיה
