מבוא
מטרתה של עבודה זו היא לעמוד על משנתו האנטישמית של המלחין ריכרד ואגנר (1813-1883) ולנתח על-פיה את הסיבות לכך שהמוזיקה שלו מוחרמת במדינת ישראל (דהיינו איננה מבוצעת על בימות הקונצרטים וכמעט שאינה נלמדת באקדמיה). ואגנר היה אמנם מלחין, אולם כעמיתיו בני המאה התשע-עשרה הוא כתב גם דברי הגות אודות אסתטיקה מוזיקלית ומה היא צריכה לשקף ולסמל וכן כתב כתבים בעלי אופי פוליטי ופילוסופי. בין עמודי התווך של האסתטיקה שלו מצויים גם רעיונות אודות עליונותה של הגרמניות על פני גזעים נחותים שאינם גרמנים, ובראשם היהודים. שאלת המחקר תהיה אם כן: מה היא משנתו האנטישמית של ואגנר ומה הקשר בינה לבין החרמתו בישראל לאור העובדה שמלחינים אחרים שהיו ידועים כאנטישמיים אינם מוחרמים בה.[1]
כדי להכיר את משנתו האנטישמית של ואנגר נסתייע בטקסט האנטישמי החשוב ביותר שכתב הלא הוא המסה היהדות במוזיקה (Judaism in Music, 1850) ובדעות של היסטוריונים שונים באשר למקורותיו ולמסקנותיו של המאמר. לאחר מכן נדון בתופעת החרם בישראל וננסה לעמוד על-פי הספרות הרלוונטית מה הן הסיבות לחרם ולהתקבלות השלילית של המוזיקה של ואגנר בישראל, אשר אינה תוצאה של איכותה המוזיקלית כלל ועיקר.
ביוגרפיה ואסתטיקה
ריכרד וילהלם ואגנר נולד בשנת 1813 בעיר ויימר שבגרמניה כילד לא חוקי לאחת מנשות החצר של הדוכס. לא ברור מי היה אביו, אולם אמו נישאה והמשפחה עזבה לעיר דרזדן ולאחר מכן לעיר לייפציג שם התחנך ריכרד וגדל ברובע היהודי של העיר.
