על פי המסורת האתיופית, עד כניסתה של הנצרות למדינה וההתרחבות שלה, האתיופים המקומיים הושפעו בעיקר מהתרבות והאמונות של היהדות וכן של הפגאנים והאמונה באלילים. הקשר בין המסורות הללו לאתיופים נוצר בשל הקשרים המסחריים שחלקו האתיופים עם סוחרים מאזור המזרח התיכון שהביאו איתם את המסורות הללו לאתיופיה. התפיסה של אמונה באל אחד הגיע לראשונה לאתיופיה מהמסורת היהודית ולכן הייתה ללא ספק גם כן השפעה רבה על האתיופים. הנצרות עצמה הפכה לדת רשמית במדינה רק במהלך המאה הרביעית, על אף שהייתה מוכרת באזור עוד קודם לכן, גם כן בגלל סוחרים שהגיעו מהאימפריה הרומית והתיישבו גם באתיופיה. בייחוד בערים כמו אקסיום ואדוליס. אותם סוחרים בנו לעצמם בתי תפילה וחיו על פי המסורת הנוצרית באופן גלוי וכך חשפו את הנצרות בקרב הקהילה האתיופית המקומית. בסופו של דבר ההתרחבות של הנצרות באזור הביא גם את המלך, הקיסר האתיופי, להמיר את דתו לנצרות.
אתיופיה היא למעשה אחת מהאומות הנוצריות הוותיקות בעולם. המלך אזאנאה היה בין הראשונים להתנצר, אחרי ההתנצרות של הקיסר הרומי וכן של שליט ארמניה. בשל כך, נודעת החשיבות הרבה שיש לנצרות במדינה הזו ובתרבות האתיופית. המסורת והספרות האתיופיות הושפעו רבות מהמקורות הדתיים והספרות אף נכתבה בשפת הגעז שהייתה ידועה רק לאנשי הדת גם האומנות באתיופיה הושפעה רבות מהתרבות ומהאמונה הנוצרית. מבחינת האתיופים נראה כי הנצרות הייתה ונשארה הגורם המאגד בתוכו את כל הערכים והכללים והיא מבחינתם אף, צורת הביטוי הכוללת של העילית התרבותית והפוליטית השלטת במדינה (ארליך, סלמון וקפלן, 2003, עמוד 21).
מבוא
סקירה ספרותית
דיון בשאלת המחקר
סיכום ומסקנות
בביליוגרפיה
