החיים הפוליטיים היהודים החלו לעבור שינויים באמצע המאה ה-19 בעקבות קונפליקטים חברתיים ועליית תנועת ההשכלה מצד אחד והפוליטיקה היהודית הרדיקלית, מצד שני. השינוי בחיים הפוליטיים היהודים התעצם בעקבות הקמת שתי תנועות בשנת 1897: הציונות והבונד. שינוי זה התבטא בכמה רמות: מהפוליטיקה האוליגרכית של ה״קהילה״ לפוליטיקה של מפלגות המון; מפוליטיקה דתית לאידיאולוגיה פוליטית חילונית; מהתרכזות בעניינים יהודים גרידא להתרכזות בעניינים כלליים כגון זכויות פוליטיות ואזרחיות וכלכלה; ומשתדלנות בקרב השליטים לדרישות פוליטיות של זכויות.[1]
בסוף המאה ה-19 החלו להתארגן ברוסיה אגודות בעלות אופי סוציאליסטי, שניסו לשפר את מצבו של הפרולטריון היהודי מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית. באוקטובר 1897 התכנסו בעיר ווילנה 11 נציגים של אגודות אלה מרוסיה ומפולין וייסדו את הבונד. השפעתו של הבונד היתה גדולה ומהירה. סניפים הוקמו בערים רבות ויהודים רבים הצטרפו למפלגה החדשה.
מפלגת הבונד, האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין (אלגעמיינער יידישער ארבעטער בונד אין רוסלאנד, ליטע און פוילן) נוסדה בווילנה, רוסיה, בשנת 1897 ופעלה בהמשך בפולין, בליטא, רומניה ולטביה כמפלגה וכאיגוד מקצועי. מטרת המפלגה היתה לאחד את כל הפועלים היהודים כחלק מהתמיכה הכללית בהפיכת רוסיה למדינה סוציאליסטית. המצע של הבונד התבסס על סוציאליזם ואוטונומיה יהודית כמיעוט לאומי דובר אידיש כפתרון ל׳שאלה היהודית׳. זו היתה מפלגה חילונית, אשר קידמה את השימוש באידיש והתנגדה לציונות, שהציעה פתרון טריטוריאלי לאומי. מפלגת הבונד מילאה תפקיד מרכזי בתנועה הסוציאליסטית ברוסיה ובפולין והיא היתה הכוח הפוליטי החזק ביותר בקרב יהודי רוסיה ופולין בשלב הקריטי של תהליך הטרנספורמציה של הקהילות היהודיות, בעיקר בתחום המושב - ומכאן חשיבותה ההיסטורית.[2]
מבוא
פרק ראשון: היהודים כמיעוט
פרק שני: התהוותו והקמתו של הבונד
פרק שלישי: המהפך של 1901
סיכום
ביבליוגרפיה
