האישה העברייה, שהתהלכה במושבות של העלייה הראשונה, הייתה זו שהתחנכה וחינכה בגני הילדים ובמוסדות של החינוך החדשים. היא הגיעה לארץ ביוזמתה וביקשה להיות פועלת חקלאית, היא כונתה גם "השומרת" ומימשה את החזון של החברה החדשה ואף הייתה לחברה שוות זכויות בקיבוצים. האישה העברייה הראשונה הקימה גם את ארגוני הנשים הראשונים בארץ ואף נלחמה עבור זכות בחירה לנשים. אם נרצה לתאר או לשרטט את מאפייניה של האישה החדשה ש"נוצרה" בשנים שטרם קום המדינה, מצטיירת לנו דמות של אישה בעלת זהות כפולה. מצד אחד ישנה הדמות של האישה החדשה הקוראת לשוויון זכויות בין נשים לבין גברים ומצד שני דמות שנשארת מסורתית, ונשארת נאמנה למחויבות הנשית של נאמנות לבעל ולילדים[1].
החברה בה חיו בשנים שטרם קום המדינה, שמה לה למטרה לשחרר את הנשים מהעול של הבית ומעול הטיפול בילדיהן הביולוגיים, אולם בד בבד היא לא שחררה אותן מהמחויבות לטפל בילדי הקבוצה, כאשר רק הנשים היו אלה שיועדו לטפל בילדי המשק ורק האימהות נתפסו כאחראיות לילדיהן, הגברים לעומת זאת הודרו מהטיפול בילדים ומהאחריות לגידול צאצאיהם[2]. נראה שבראשית ההיסטוריה ובמקומות מסוימים גם עד ימינו, מקובל לחשוב כי עבודת הטיפול היא עבודה לנשים בלבד. בין אם זו עבודה הנעשית בקבלת תשלום ובין אם לא, בין אם מדובר בטיפול במוסדות כמו גני ילדים ובין אם טיפול בבית בילדים הפרטיים, הרוב המכריע של עבודות הטיפול ניתן בידי נשים[3].
פרק ראשון – דמות האישה בתקפות העלייה הראשונה והשנייה
פרק שני -האישה כמטפלת
פרק שלישי – הגננת וגן הילדים
ניתוח מקרה הבוחן
סיכום ומסקנות
בביליוגרפיה
