שאלה 2
בעקבות חשיפת הפשעים של הנאצים במלחמת העולם השנייה והזעזוע אשר עוררה השואה הפער בין האידאל של הנאורות אשר האמינה בטובו של האדם ובין המציאות נעשה גדול מאוד. בעקבות השואה החלו היהודים להשמיע את אשר אירע להם במהלך השואה, ובעקבותיהם החלו גם אחרים, הומוסקסואליים, צוענים ואחרים, להשמיע את קולם. כמו כן, בעקבות השואה החלו גם עמים אחרים, כמו הארמנים ואחרים, להשמיע את קולם ולומר את אשר אירע להם. מציאות חדשה זו הונצחה באמנת האו"ם למקרים של רצח האם. האמנה קובעת כי רצח עם הוא שלילת הזכות לחיים והיא נוגדת את החוק המוסרי ואת המטרות של האו"ם. החידוש הגדול באמנה כי היא קובעת כי העונש על פשעים מסוג זה הוא עניין בין לאומי ולא עניין מקומי של בני האדם.
סעיף 2 של האמנה קובע כי השמדת עם פירושה השמדה חלקית או גמורה של קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, כאשר המעשים הללו נעשים במכוון. מעשים אלו יכולים להיות= הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה, גרימת חזק חמור לאותם אנשים, העמדת הקבוצה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא להשמדה מלאה או חלקית של הקבוצה, קביעת אמצעים שכוונתם למנוע ילודה בקבוצה והעברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת. משמעות הדבר היא כי השמדת עם תיתכן רק כאשר יהיה ברור כי המעשים הללו נעשים במכוון על ידי הגורמים שלהם ולא התרחשו בעקבות נסיבות מסוימות.
