האנטישמיות בגרמניה הוא תוצאה של המשך שנאת יהודים קדומה אשר החלה כבר בתקופות עתיקות. המאפיין את האנטישמיות בסוף המאה ה19 הוא הניסיון למצוא אשמים בכישלונות חברתיים וכלכליים שונים אשר התרחשו באותה תקופה. לאחר תקופה של הצלחה כלכלית ושל שגשוג יחסי, אשר במהלכו היהודים שוחררו תחת שלטונו של ביסמרק, חלה תקופה קשה וקריסה של הבורסה ( בעיקר בשנת 1873) והדבר הביא למרמור רב בקרב החברה הגרמנית של סוף המאה ה19.
בעקבות המפלה והניסיון לתרץ את המפלה, קמו גופים ואישים פוליטיים רבים אשר החלו לדרוש נגד היהודים ולהסביר כי הבעיות של גרמניה נובעות בעיקרן מן המעורבות היהודית השלילית בנעשה בגרמניה. המטרה הייתה לסלק את היהודים מעמדות מפתח במדינה, כדי למנוע את החדירה שלהם לאורח החיים הגרמני ולעצב את החיים הגרמנים. אחד הראשונים אשר מאפיינים את הגל הזה הוא אדולף שטקר. שטקר היה כומר נוצרי אשר ההטפה שלו התרכזה בנימוקים נוצרים קלאסיים אשר ראו את היהודי בתור דמות מנוונות מוסרית, זרה לתפיסת העולם הנוצרית וכזו אשר עשויה לסכן אותו.
בשלב מאוחר מעט יותר הופיע גם וילהלם מאר. תפיסתו הייתנה שונה והתבססה על דרוויניזם חברתי ועל רעיונות מודרניים שתיארו את היהודי בתור בן לגזע שונה שמבקש להשתלט על העם הגרמני כשם שכל פולש מבקש להשתלט על חברה מסוימת. עבודה זו תבקש לעמוד על הדומה ועל השונה בין שני האישים.
מבוא
פרק ראשון: שטקר ומפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית
פרק שני: וילהלם מאר ומפלגתו
פרק שלישי: בין שטקר ומאר. מי היה בעל ההשפעה הרבה ביותר ומי הביא את האנטישמיות למרכז הבמה הפוליטית בגרמניה בצורה משפיעה יותר
סיכום
ביבליוגרפיה
