המושג המערבי של הפרדת רשויות התקשה להכות שורשים במזה"ת מראשית ועד אחרית. בהרצאת הסיכום דובר על צמיחתה של המדינה במהופך: בעוד שבאירופה הלאום צמח בעקבות תהליכים חברתיים וכלכליים כגון הדפוס והאחדת השפה, החילון וצמיחתן מהשטח של זהויות פוליטיות שמתוכן תיבנה המדינה, במזה"ת אנו עדים לתהליך הפוך. המדינות צמחו בעקבות התערבות חיצונית של כוחות אימפריאליים אירופאים, ולא מתוך מציאות של זהויות לאומיות ופוליטיות שהתקיימו בשטח.
עם התחלת תהליך הקמתן לאחר מלחמת העולם הראשונה – המרחב כולו היה שרוי עדיין בתודעה של מרחב אחיד ונטול גבולות, אשר נשלט מרחוק על-ידי האימפריה העות'מאנית, אשר נפילתה, כמעט בין-לילה, לא התלווה בצמיחה של כוחות פוליטיים שמתוכם תצמח מדינת הלאום המודרנית. למרות זאת, מדינות אלו הוכרזו והוקמו עקב בצד אגודל תחת חסות בריטית וצרפתית ובצלמה, כשהאליטות השלטוניות שלהן למעשה נוצרות יש מאין, ומשתדלות ליצור זהות מדינתית-לאומית ללא התשתית החברתית, שהיום ברור לכל שהיא אינה מובנת מאליה.
כך נולדים שני דגמים מרכזיים – המדינות המלוכניות תחת חסות בריטית, ונשיאותיות תחת חסות צרפתית. לדעת אסף דוד, הדגם הראשון הוכח כמוצלח יותר, משום שהוא מגלם בתוכו יחסים בין שלטון לנשלטים, אשר מותאמים יותר לתודעה השבטית והמסורתית של תושבי האזור, במסגרתו השלטון נושא ונותן מול נציגי השבטים, ולא מנחית עליהם מרות מדינתית שהלגיטימציה שלה רעועה במקרה הטוב.
