אתונה העתיקה: ניתוח אנתרופולוגי והשוואה לעיר המודרנית
תשובה 1,2
אתונה היוותה את מרכז ההיסטוריה היוונית הקלאסית בעולם העתיק בכלל וביוון בפרט (עמית, 1986). להלן יוצגו מאפייניה הכללים של אתונה בשנים שבין המאה בשמינית לפנה"ס למאה החמישית לפנה"ס. בהמשך, ינותחו המאפיינים הללו במבט אנתרופולוגי ויושוו למאפיינים האנתרופולוגיים של העיר המודרנית.
משטרה הפוליטי הקדום של אתונה הושתת על שלושת היסודות האופייניים: מלך, מועצה, אסיפת עם. המלך היה מצביא הראשי, השופט והכהן, אך החלטותיו אושרו על ידי המועצה שהורכבה מראשי המשפחות הגדולות. לעומת זאת, תפקידי אסיפת העם היו מצומצמים ובעלי השפעה מעטה על ענייני המדינה, אך יחד עם זאת הם שמרו על הדמוקרטיה ועל ניהול העניינים בגלוי. מאמצע המאה השמינית לפני הספירה, הסתיימה תקופת המלוכה באתונה והיא הפכה לרפובליקה אריסטוקראטית בעקבות התפתחות הערים. בתהליך איטי, עבר השלטון לידי המעמד האריסטוקרטי והסמכות ניתנה בידי שלושה 'ארכונים' – מושלים. מאוחר יותר, נוספו ששה ארכונים נוספים לתפקידים משפטיים. כלומר, השלטון כלל תשעה אצילים במינוי שנתי (פוקס, 1970).
אתונה הייתה עיר מסחרית ותעשייתית והתפתחותה הכלכלית ניכרה בתקופה הארכאית, שבה הפכה יוון למרכז המסחר בין הצפון לדרום ובין המזרח למערב ופיתחה תעשיות משל עצמה. באתונה הוקמו בתי מלאכה גדולים שהעסיקו כמה עשרות פועלים. הייצור היה לסיפוק הצרכים המקומיים וייצאו לחוץ לארץ. בהמשך התקופה, לא יכלה אתונה לספק בעצמה את כל המזון שנדרש לתושביה ולכן ייבאה את חלקה מן החוץ (עמית, 1986).
במחצית הראשונה של המאה השביעית לפני הסה"נ הוחלף משק החליפין במשק הכספים ביוון כולה, ולכן התרחשו באתונה תמורות כלכליות וסוציאליות מהותיות. לאור פגיעת שינוי המשק באיכרים ועליית רמת החיים הכללית נצרכו האיכרים להלוואות גדולות על בסיס משכנתא קרקעית. בעקבות כך, ולאור מצבם הכלכלי הקשה של האיכרים, הם נושלו מקרקעותיהם שהפכו לרכוש האצילים המלווים (פוקס, 1970). אכן, בשנת 623 לפנה"ס תיאר אריסטו את אתונה וציין כי משטר הוא אוליגרכי, העניים משועבדים לעשירים, שטחי האדמה מצויים בבעלות מעטים, ואם לא שילמו העניים את שנדרשו היה משעבדים אותם (עמית, 1986).
