שאלה 1:
שליט האימפריה הצפאווית שאה טהמפס כתב חיבור אוטוביוגרפי ובו הוא ביקש להציג פרשנות אישית להיסטוריה של האימפריה שהקים אביו אסמאעיל. בחיבור זה, הקרוי "זיכרונות", ניתן להבחין בשתי זהויות אתניות ותרבותיות המרכיבות את זהותו: תורכית מחד גיסא ופרסית מאידך גיסא. את המורשת התורכו-מונגולית מביא טהמפס לידי ביטוי בין היתר באמצעות שימוש בשלושה מונחים שונים המופיעים בהקשר לשבטים התורכמניים: "אוימאק" (שבט), "אלכא" (חסינות מנהלית וכספית על טריטוריה) ו"ללה" (מחנך-אפוטרופוס). כמו כן, בדומה לשליטי אק-קויונלו, נהגו השאה, וביניהם גם טהמפס, לקבוע את מקום מגוריהם בהתאם לשטחי מרעה זמינים בקיץ ובחורף. עוד ניתן לציין שטהמפס מזכיר בחיבורו תפקידים שונים ששורשיהם נעוצים עוד בתקופה המונגולית. מרבית המשרות שאותן הוא מזכיר קשורות למשמר המלכותי, כגון "יוז-באשי" (שר המאה) ו"קורצ'י באשי" (ראש המשמר). יתרה מזאת, הוא אף מרבה לתארך אירועים שונים באמצעות מניין השנים לפי לוח השנה המונגולי, שבנוי ממחזור של שתים עשר שמשיות הקרויות על שמם של בעלי חיים.
שאלה 2:
מהרשמים שהותיר אחריו מישל ממברה, השגריר הונציאני, לאחר ביקורו בחצרו של טהמפס, ניתן לעמוד על האופן שבו שימר השאה את מעמדו כשיח' צופי, כצאצא האמאמים השיעיים וכמלך איראני. על כך ניתן ללמוד בין היתר מחוויותיהם של המבקרים והמאמינים שפקדו את החצר. מכיוון שניתן למצוא חפיפה מסוימת בין האלמנטים השונים שדרכם ניתן לעמוד על מעמדו של השאה, בחרתי להתייחס לחלק מהאלמנטים יותר מפעם אחת.
