שאלה 1
ניתן להסביר את היציבות הגדולה של האימפריה בשני דרכים שונות. האחת היא דרך פנימית שמתארת את הנסיבות הפנימיות שאפשרו את היציבות והשנייה היא דרך מערכות היחסים של האימפריה עם מעצמות גדולות אחרות בעולם. להלן אתאר את הרקע ליציבות של האימפריה, ואגע בשני הדרכים השונות אשר אפשרו את היציבות של האימפריה במשך תקופת זמן כה ארוכה.
האימפריה העות'מאנית הייתה אימפריה שהתקיימה ברציפות במשך 624 שנים. מוצאם של העות'מאניים הוא מהגירת עמים טורקים מאזור טורקסטן, כמו הסלג'וקים שהשיגו דריסת רגל באנטוליה. עות'מאן הראשון היה למעשה מייסד האימפריה ולאחר מותו החלו העות'מאניים, העם שהיה מזוהה אתו, להשיג שטחים נוספים ברחבי אסיה הקטנה ואף הגיעו לבלקן[1].
שאלה 2
בין השנים 1300 ועד ל1566 התרחבה האימפריה בהדרגה ובדרכה של סולטנים רבים שהיו מוכשרים והתמידו במדיניות הלוחמנית של האימפריה. שינוי משמעמות התרחש לאחר שלטונות של סולימאן המפואר. הוא אפשר כוח לפילגשו בצעד שהיו לו השלכות הרסניות על האימפריה. למרות זאת המדיניות של האימפריה נשארה אותה המדינות, שבמקשת גם להתערב בנעשה בתוך אירופה וגם מדיניות שנועדה להראות את הצד האגרסיבי שמהווה איום של ממש על הבטחון של אירופה כולה. אחד השינויים החשובים שהתרחשו במהלך השנים התרחש לאחר קרב וינה[1].
קרב וינה נערך ב1683 לאחר מצור ממושך על העיר. בעקבות ההפסד של העות'מאניים במהלך קרב זה נחתם הסכם קרלוביץ אשר קבע כי על העות'מאניים למסור את מרבית הונגריה, סלובניה וחלקים מרומניה. חלקים אחרים נמסרו למדינות אחרות ובכך למעשה השליטה של הטורקים על אירופה הסתיימה.
