האביב הערבי הינו הכינוי המוכר לגל המחאה אשר התעורר בחודש דצמבר בשנת 2010 במדינות ערב. אותותיו הראשונים של גל מחאה חסר תקדים זה החלו בתוניסיה והמשיכו להתפשט במדינות שכנות, ביניהן תימן, מצרים ולוב, כאשר פעולותיהן המרכזיות של האזרחים שלקחו בו חלק היו התקוממויות, הפגנות, מעשי מחאה ואלימות בתגובה למשטרים המדכאים במדינות המשתתפות. מטרתם העיקרית של הפעילים החברתיים היתה להפיל את המשטר השורר במדינות בטענה כי ישנם תנאים של רעב, עוני ואבטלה אשר נובעים משיטות המשטר המתקיימות במדינות. לא כל שכן, הפעילים האמינו כי מתקיימת הפרה של זכויות אדם בסיסיות אשר שורשיה החלו עוד שנים קודם לכן. בנוסף, החירות המוגבלת במדינות היא שהכריעה את העם לצאת כמחאה נגד השלטון וזאת בעקבות ראשי מדינות שאחזו שנים רבות בשלטון (Ajami, 2012).
בניגוד למה שניתן לחשוב, נשים ערביות רבות לקחו חלק במהפכה שהתחוללה, דבר אשר בתורו תרם לשינוי התפיסתי אודות מעמדן בחברה. מעמד האישה במדינות ערב ובאסלאם נקבע על ידי התרבות וההיסטוריה באותם אזורים וכמו כן על ידי ההלכה המוסלמית. בכתבים הקדושים לאסלאם מתקיים ביטוי להבדלים המגדריים שמקורם בחוקים דתיים המתייחסים לחובות וזכויות שונות של כל אחד מהמינים בנושאים כמו כלכלה, מוסר, קוד לבוש ונישואין. ההבדלים המגדריים הינם תלויי חברה ותרבות, והוויכוח המרכזי אודות זכויותיהן של הנשים מתקיים בין הקבוצה השמרנית לבין הקבוצה הליברלית, כאשר כל אחת מהן רואה חשיבות שונה ליחס הניתן לנשים.
מבוא
1. רקע התקופה – האביב הערבי בתוניסיה
1.1 משחרור למהפכה.
1.2 טכנולוגיה בשירות האביב הערבי
2. מעמדה של האישה התוניסאית בחברה טרם האביב הערבי
2.1 בין מעמדם של גברים ונשים בחברה הערבית
2.2 חוקי הקוראן והתרבות הערבית
3. שינויים במעמד האישה לאחר האביב הערבי
3.1 ממהפכה אל הלא-נודע
3.2 מעמדן המתבסס של נשים בתוניסיה
4. סיכום
5. מקורות.
