יש לזכור כי לפני עליית האסלאם, מרבית הציבור הערבי היו אנאלפביתים שלא ידעו קרוא וכתוב. לכן על מוחמד להטמיע את הכתב, בדמות הקוראן, בקרב המאמינים הפוטנציאלים. כדי להצליח במשימה של הפיכת ציבור שלא יודע קרוא וכתוב והדבר לא מצוי בנורמה התרבותית שלו, יצרו המוסלמים הראשונים מנגנוני חינוך שהיו אמונים על טיפוח הקריאה וכתיבה בקרב המוני המוסלמים.
הספרות המוסלמית מחולקת לכמה סגנונות שונים. הסגנון הראשון הוא הספרות הלכתית אשר נוצרה ישירות מתוך ספר הקוראן. הספרות ההלכתית כוללת את הקוראן עצמו, את החדית' ( סיפורים מאוחרים יותר על חיי הנביא מוחמד) ומסורות אחרות. עם המעבר של חברה אוראלית לחברה יודעת קרוא וכתוב נוצרה ספרות עשירה של כתבים אשר עוסקים בתרבות הדתית. סגנון נוסף הוא ההיסטוריה ומעאזי. זו ההיסטוריה של התפתחות האסלאם. היא עוסקת בתקופה שקדמה לאסלאם ובוחנת את היחס של הדת החדשה לתרבויות השכנות.
לצד סגנונות ספרותיים אלו, קיימים גם מילונים ביבליוגרפיים. מילונים אלו עוסקים בנושאים שונים על ידי אינטלקטואלים שונים במאות המאוחרות יותר מאז שנוצרה הדת ( מאות 11-14). כמו כן קיימים חיבורים אחרים בתחומי המדע, הדת, הפילוסופיה שהיא ספרות בעלת מאפיינים ייחודים לאסלאם ואשר הפכה את האסלאם מדת גרידא לתרבות של ממש. ההתפתחות של השפה הערבית הינה תוצאה נוספת של חדירת האסלאם וחיבורים ספרותיים שונים הראו את ההתפתחות הזו בתחומים שונים. אם כן הספרות המוסלמית אנו למעשה עוסקים בתחומי עיסוק רבים ומגוונים. החל מן הספרות הדתית ועד לספרות שעוסקת בתחומים ושנים ומגוונים. חיבורים אלו מאפיינים את התרבות החדשה שנוצרה מן הדת.
