שאלה 1:
ההפיכה הצבאית של ספטמבר 1980 והתנאים שנוצרו בעקבותיה, החיו מחדש את מורשת האיסלאם. על מנת להמנע מרדיקליזציה איסלאמיסטית, החליט השלטון להחדיר לחברה ערכים דתיים מתונים – ״סינתזה התורכית-איסלאמית״, שיצרה זהות לאומית-דתית.
״הסינתזה התורכית-איסלאמית״:
בעוד שאתאתורכ התנגד למעורבות הדת בפוליטיקה, הגישה של השלטון החדש לדת היתה אמביוולנטית. השלטון החדש עודד פעילות דתית, כדי לחסום את השמאל, אך מנגד, התנגד לרדיקליות איסלאמית. היתה זו קבוצת האינטלקטואלים ״אידנלאר״ שפעלה לבניית זהות קולקטיבית חדשה של דתיות-לאומית, שכללה את הרכיבים תורכי, איסלאמי ומערבי ואומצה על ידי השלטון והפכה להיות מרכיב מרכזי באידיאולוגיה הרשמית שלו.
שאלה 2:
2.א. המונח נאו-עת׳מאניות הוא תפיסה תרבותית-פוליטית המבקרת את המודרניות המערבית ותהליך החילון ומציעה חלופות לכמאליזם.
2.ב.
קץ המלחמה הקרה והיווצרות מפה מדינית חדשה בעקבות התמוטטות הגוש הקומוניסטי, הובילה להתגבשות של מדיניות חוץ חדשה בתורכיה: המדיניות הנאו-עת׳מאנית. זאת בעקבות שיפור מעמדה של תורכיה במרחב הגאו-פוליטי והפיכתה לבת ברית של ארה״ב.
מונח זה שנולד בסוף שנות השמונים כביקורת על התרבות הפוליטית הרפובליקנית, דהיינו, זוהי ביקורת על המודרניזציה המערבית ותהליכי החילון. בהקשר של מדיניות החוץ, התפיסה מדגישה את הצורך למקם את תורכיה במרכז הסדר האירופי והאסיאתי כמדינת ציר מרכזית.
