מבוא
אדוארד סעיד היה חוקר ובמקר ספרות פלסטיני אשר נודע גם בפעילותו בתור לאומן פלסטיני. משפחתו של סעיד היגרה לארצות הברית עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, אולם חלק ממשפחתו נשארה לגור באזור סביבת ירושלים. סעיד קיבל השכלה כללית מערבית ראשונה במעלה ואת הדוקטורט שלו הוא ערך באוניברסיטת הרווארד.
עבודה זו תבקש לנתח את ספרו של אדוארד סעיד "עקור". ספר זה מבקש לתאר את חייו של סעיד בתור פליט פלסטיני אשר מצא את עצמו חי את מרבית חייו בארצות הברית. למרות הצלחה חומרית ומעשית רבה מאוד בארצות הברית, סעיד מתאר מציאות שבה מרבית חייו הוא היה עקור ותלוש ולא יכול היה להיות חלק מן החברה האמריקאית, למרות שעל פניו היה נראה כי הוא משתלב בחברה באופן מלא. הניתוח ינסה לעמוד על תמות מרכזיות אשר יכולות לתאר את המציאות של העם הפלסטיני בגלות ועל הדרך שבה הדבר לידי ביטוי בחייו של אדוארד סעיד עצמו.
זהות לאומית
שאלת הזהות הערבית פלסטינית של תושבי הארץ הערבים היא שאלה בעייתית ואשר המחלוקת בנוגע אליה הינה רבה מאוד. מצד אחד הערבים הינם בעלי אזרחות ישראלית אולם מצד שני הינם פלסטינים לאומיים. שני ההיבטים הללו של הזהות שלהם התפתחו בעקבות האירועים אשר הובילו להקמה של מדינת ישראל. כך למשל ערבים רבים בחרו לקבל תעודת זהות ישראלית, כדי להבטיח את העובדה כי הם לא יורחקו ממדינת ישראל כמו ערבים אחרים, אולם בשל חוסר הטמעה של אותם ערבים בחברה הישראלית הם עדיין שמרו על מידה של ריחוק אשר מצאה לה פורקן בגיבוש זהות לאומית ערבית[1].
