העבודה תתמקד באמנית מרינה אברמוביץ'׳ ותתחלק ל3 פרקים של תקופות שונות שבהם האמנית הביעה את עצמה ביחס למושג הראווה. כל פרק של העבודה יסקור קבוצה אחרת של יצירות, אשר כולן קשורות לנושא של מושג הראווה. העבודה תנתח בשלב הראשון את היצירות של אברמוביץ'׳ בסדרת המופעים "קצב" משנות ה-70. לאחר מכן היא תעסוק בסדרת מופעים משנות ה-2000. המוקד של ניתוח היצירות יהיה ניתוח כולל שלהן בתור יצירות שנועדו להביע דבר מסוים באמצעות פרובוקציה לצד ניתוח שלהן בתור יצירות כוליות. כל פרק יתאר את הניתוח הכללי של המיצג, בהתבסס על ספרות המחקר, ולאחר מכן יתאר גם את הקשר של היצירות לרעיון הכוליות.
עבודה זו תבקש לחקור את מושג הראווה כפי שהוא בא לידי ביטוי ביצירות של אברמוביץ'׳ בכלל ובמיצג האמנות "האמנית נוכחת (The Artist is Present) משנת 2010. המטרה של המחקר היא להראות באמצעות ביסוס תיאורטי כמו המחקר של כריסטינה דמרייה ([1]Cristina Demaria) או של חוקרים אחרים כמו לורי אנדרסון (Laurie Anderson)[2] אשר עמדו על כך שמופע הפרפורמנס הוא בעל מוטיבים של מחזה ראווה, כאשר אברמוביץ'' היא מסמל מובהק של הגרוטסק ושל המוגזם.
מבוא
רקע: רעיון הכוליות
פרק 1: ״גבולות הגוף: סדרת הקצב״ (Rhythm Series)
פרק 2: היצירה בין תיעוד לשחזור Seven easy pieces.
פרק 3: האמנית נוכחת: The Artist is Present
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
נספחים
