יצירתיות היא תופעה מופשטת, שקשה להעניק לה הסבר יחיד, ויעידו על כך ההגדרות הרבות לתופעה; במשך שנים יוחסה היצירתיות כתכונה מסתורית שהייתה נחלתם של יחידי-סגולה והיא נתפסה כתכונה הנובעת מהשראה אלוהית (שי וגולדצויג, 1992(.
וואלאס הציע ארבעה שלבים ליצירתיות: הכנה (Preparation), דגירה (Incubation), הארה (Illumination) ואישור (Verification). הכנה היא תהליך רכישות המיומנות והידע המאפשרים לאדם ליצור, דגירה היא תקופה של פעילות חשיבה תת-הכרתית המתרחשת תוך כדי עיסוקים אחרים, הארה היא אותו גילוי פתאומי ("אאוריקה!") של רעיון חדש או הבנה ואימות הוא שלב אישוש הגילוי (Wallas, 1926 in Chakravarty, 2010).
במאמר ניתן לזהות את השלבים הללו בחייו של ואן גוך מהרגע בו החליט להפוך לאמן ולהקדיש את עצמו לאמנותו: בשנת 1980, לאחר שעבר לבריסל, הוא החל להשקיע עצמו בלימודי אמנות אינטנסיביים, זאת מתוך הבנה כי על מנת ליצור מתוך "באופן שוטף ובקלות, חייב אדם לבלות זמן רב בהכנה..." (Brower, 2000, p. 180), וציין במכתביו לאחיו את החשיבות שבלימודי הבסיס של הטכניקות האמנותיות.
בראשית דרכו התנסה במגוון טכניקות, כגון ציורי פחם, צבעי מים, דיו ועט, וצבעי שמן, וכאשר סבר כי איננו טוב מספיק, שב להתאמן בציור ברישומי עיפרון, שכן הוא סבר כי הם מהווים את היסודות ההכרחיים לציור. לאחר תקופה ממשוכת של "דגירה", בה לא עסק בציור בצבעי שמן, ל"הארת" טכניקת סחיטת השפופרת שלו (Brower, 2000), ההבנה שלפיה סחיטת שפופרת הצבע ישירות לקנבס פותחת בפניו אפשרויות ליצירת אפקט חדש בציור.
