ארכיטיפים של תאווה ואהבה
מעניין שחפץ האמנות הקדום ביותר שבידינו, מן התקופה הפלאוליתית העליונה, הוא פסלון של אישה בשרנית עירומה, אשר שימש ככל הנראה בפולחן הקשור בפוריות (Beck, 2000: עמ' 20). כבר בהצצה הקדומה ביותר שנזדמנה לנו לעולמו הפנימי של האדם אנו רואים את מרכזיותה של התודעה המינית בהוויה האנושית, ולא נראה שהרבה השתנה מאז. במהלך ההיסטוריה, לא ניתן היה להתעמק במצב האנושי מבלי להתייחס לסוגיית המין: במיתוס, בספרות, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובאמנות. זיגמונד פרויד אף הגדיל לעשות והציב את הארוס לבדו במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית המוקדמת, וגם כאשר הכיר בחשיבותם של דחפים אחרים לא נסוג בו מן החשיבות העצומה שייחס ליצר המיני.
הבה ניטול לידינו סוגיה חשובה זו ונבחן באמצעותה את יחסי הגומלין בין פסיכולוגיה ואמנות. לצורך כך נעשה שימוש בשתי יצירות: "החטא" מאת האמן הגרמני פרנץ פון סטאק ו"הקיקלופ" של האמן הצרפתי אודילון רדון. שתי עבודות אלו עוסקות במיניות בפרט ובטבע האדם בכלל. משום שהן עושות שימוש עוצמתי במיתוסים מכוננים של תרבות המערב (מיתוס עברי במקרה הראשון ומיתוס יווני במקרה השני) הן למעשה חלונות לעולמות ארכיטיפליים עשירים; בתור שכאלה, נמצא בהם די והותר למטרות הדיון הנוכחי, ואף תקצר היריעה מלמצות את הנושא עד תומו.
בתור התחלה אבחן גישות שונות לתפקידה של המיניות בסיפור האנושי. לאחר מכן נראה כיצד הציורים שבחרתי אף הם מתמודדים עם הארוס באופנים שונים, תוך שימוש מתוחכם באינטרטקסטואליות מצד אחד, ומצד שני על-ידי בחירות טכניות ואמנותיות זהירות.
א. מבוא
ב. גישות פסיכולוגיות למיניות
ג. פסימיות והציוויליזציה המערבית
ד. "החטא"
ה. "הקיקלופ"
ו. השוואת היצירות
ז. סיכום
ביבליוגרפיה
נספח תמונות
