אריחי אזניק הם אחד הדברים המיוחדים של התרבות הטורקית המסורתית ויש להם מקום של כבוד בתחום הקרמיקה העולמית. אריחי אזניק התפרסמו בכל העולם בשל צבעיהם המיוחדים, כאשר שיא ביקושם היה במאה ה 16 (Satir, 2007). מאמץ רב מושקע הן כדי לחקור את שיטת הייצור של האריחים האלה, בעיקר את השיטה לפיה הם נצבעו, כדי לקבל צבעים כל כך בולטים ומיוחדים שמחזיקים מעמד מאות שנים. Satir (2007) מונה 9 סוגים שונים של ציורי אריחים, כאשר כל אחד מהם נעשה בשיטות צביעה שונות.
אחת המטרות של החוקרים כיום היא מצד אחד, לחקור את מקור הצבעים של אריחי אזניק מתקופות שונות ומצד שני, לנסות לשחזר במדויק את השיטות בהן הן נצבעו. לשם המחקרים האלה החוקרים גם מפתחים טכניקות ומכשירים חדשים - זאת על מנת לשפר את היכולות המחקריות, הן במחקרים של העבר והן בשחזור בהווה.
Constantinescu, Cristea-Stan, Kovacs & Szokefalvi-Nagy (2014) ניסו לחקור את מקור הפיגמנטים באריחים ולשם כך השתמשו בטכניקה של PIXE, כאשר הניסוי נעשה על קרמיקה מאזניק מהממצאים הארכיאולוגים מהמאה ה 17 שנמצאו במולדובה. לאחר ההשוואה בין תוצאות PIXE לבין המידע הקיים בספרות קדומה, התברר שהשיטה של PIXE אכן מועילה: החומרים קובלט, אנטימון, קופר, כרום, ברזל ומנגן מינרלי שנמצאו באריחים, אכן שימשו לצבעים כחול, צהוב, ירוק, אדום וחום, בהתאם.
Gunay, Sariguzel, Kavakli Vatansever, Kilic, Yilmaz & Akbaygil (2012) ניסו להשוות בין הפיגמנטציה בשיטה המסורתית באריחי אזניק לבין הפיגמנטציה שנעשתה בשיטת הננו-טכונולוגיה. התוצאות הראו שננו טכנולוגיות אכן מצליחות לשפר את איכות הצבע באריחים: הצבעים המבריקים שנעשו בשיטת הננו יצאו איכותיים יותר מאלו המסורתיים, וארבעת הצבעים העיקריים של אריחי אזניק (אדום, כחול קובלט, כחול, טורקיז וירוק) שנוצרו בשיטות המודרניות יצאו בולטים וטובים יותר.
