חיבור זה מנתח את קטע הקריאה שכותרתו 'מבקר האמנות', מתוך פרספקטיבה היסטורית-תרבותית. הניתוח והסינטזה המבוצעים כאן, מסתמכים על מאמריהם של הוגיי דעה ואנשי תרבות ממקומותינו (הם עצמם נתלים באילנות גבוהים מהם)- כל זאת במטרה להדגים כיצד התהליכים והערכים המאוזכרים בטקסט הנתון, משקפים הלכי רוח ודפוסי מחשבה שהוכתבו כבר במאה ה-19 ומיושמים עד עצם היום הזה בתרבות המערב.
הטקסט שלהלן, ממפה ומעריך את תפקידו של "מוסד" ביקורת האמנות בימינו. הכתיבה עצמה רהוטה ונהירה לכל קורא, ובכך מדגימה הלכה למעשה את תפקידו של המבקר כפי שהקטע עצמו מבקש להציג אותו: גורם מתווך, שאחת ממשימותיו העיקריות היא לגשר על פעריי ידע ואמצעים כלכליים המובנים בחברה. הטקסט מתייחס לביקורת האמנות ולתרבות הביקורת, שעברו אבולוציה מואצת במאתיים השנים האחרונות – כאל תופעה תרבותית עצמאית, אשר נשענת על תהליכיי תיעוש וקפיטליזם על הטוב ועל הרע שבהם, מה שמנטרל באופן מוחלט כל נימה דידקטית ופטרונית לגבי מה ואיך צריך לנהוג עם תופעת ביקורת-האמנות גופא.
נתחיל בלהבין את תהליכיי הרקע שהובילו לקפיטליזם עצמו ולתרבות שהושפעה ממנו באופן ישיר:
התיעוש בראשית המאה ה-19 הביא את אירופה המערבית למצב של התפוצצות דמוגרפית. תהליכי עיור מהיר ועליה חדה בתוחלת החיים דחפו שכבות שלמות של איכרים, אמנים ובעלי עסקים זעירים למצוא עבודה כשכירים, כיוון שלא יכלו להסתמך עוד על הירושות שלהם. הביקוש למזון, בגדים וצריכה ביתית נסק בהתאם והיצרנים נדרשו להגדיל את כח האדם שברשותם על מנת להגביר את קצב הייצור. חל כאן תהליך 'דמוקרטיזציה' למוצרים: אפילו מה שנחשב אז כמותרות, הפך נגיש בהדרגה עבור כל האוכלוסיה. הביקוש ההולך וגובר למוצרים, מחולל בתורו תהליך בלתי נמנע של קיבוץ עובדים רבים תחת אותה קורת גג.
