מבוא
מקרה הבוחן אותו אנתח הוא נאומי נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ונשיא ארה"ב, ג'ו ביידן בסוף פברואר, תחילת מרץ 2022 - נאומים שנשאו על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה. שאלת המחקר: כיצד משפיעה הפרשנות התקשורתית של שפת הגוף של מנהיגי רוסיה וארה"ב על המיתוג הציבורי שלהם כמנהיגי מעצמות?
בחרתי במקרים אלה משום שהם רלוונטיים לימינו (חושפים את התהליכים שמאחורי הקלעים של המלחמה), וניתוח הפרשנות, שמייחסים פוליטיקאים וחוקרים לשפת הגוף של הנשיאים, חשובה להבנת האינטרסים שלהם בבואם למתג את אופי מנהיגות הנשיא בעת משבר.
רקע תאורטי
העבודה תעסוק בתקשורת פוליטית. בשתי זירות אלה: תקשורת ופוליטיקה, חל שינוי מהותי בשנים האחרונות ומכאן חל שינוי גם בסימביוזה ביניהם: דמות העיתונאי נשחקה: העיתונאי הפסיק להיות הצינור המרכזי / יחיד להעברת המידע ועל רקע הפוליטיזציה של מערכות התקשורת, הפך לדמות לא אמינה, שלילית ושולית במערכת הציבורית. במקביל, צמחה דמות הטל-פוליטיקאי על רקע עיתוי המזמן מנהיגים פופוליסטיים ויכולתו להשתמש במדיה החדשים (גלילי-צוקר, 2008).
מקלוהן (1995) טוען שהמדיום הוא המסר, במובן זה שהטכנולוגיה התקשורתית מעבירה מידע חדש, שמכניס אמת מידה חדשה לחיינו ומשנה בכך את הדרך בה בני אדם מעצבים את היחסים ביניהם ומתנהלים. הטכנולוגיה הממוחשבת שהיא אינטגרלית וביזורית, מסוגלת לשנות באופן רדיקלי את הדרך שבה התוכן מועבר ומתפרש ורק כאשר משתמשים בטכנולוגיה החדשה מצליחים להבין את טיבם של אמצעי התקשורת החדשים.
