קארי (1989) מציג שתי תפיסות בנוגע לתקשורת ולחברה: 1. תקשורת בהעברה – תפיסה זו היא התפיסה המקובלת במחקר התקשורת, ולפיה תפקידה של תקשורת ההמונים היא לשדר ולהפיץ מסרים לקהלים גדולים ועל פני מרחקים גדולים לצרכי שליטה בקהל ובמרחב. ו-2. תקשורת בהתכנסות- לפי תפיסה זו התקשורת לא מספרת לנו דברים חדשים, אלא סיפורים שחוזרים על עצמם ומייצגים את יחסי הכוחות בעולם באמצעות שימוש בסמלים ושפה שמייצגים את האמונות המשותפות של בני אותה תרבות.
בשילוב של שתי טענות אלו, לטענתו התקשורת היא תהליך סמלי שבה מציאות משתמרת, מועברת הלאה, ולעיתים משתנה למציאות אחרת. בני האדם בחברה חווים את המציאות דרך עולם סמלי של ייצוגי תקשורת ותרבות שהופכים להיות חלק מחיינו, עד כדי כך, שאנו לא מודעים לדרך שאנחנו חיים את התרבות כזו. כלומר המציאות שאנשים חווים היא בעצם מוכתבת על ידי התקשורת. תחת הנחה זו מעניין לבדוק מה הדימויים של נשים בתקשורת.
באופן דומה הול (1993) רואה את תהליך התקשורת כולו. הול מציג את תהליך התקשורת ככזה המורכב משני שלבים: שלב של הצפנה ושלב של פענוח. שלב ההצפנה – לטענת הול ניתן לדבר על מבנה משמעותי אחד שבו המוען מצפין (מקודד) משמעויות מסוימות מסרים (כמו מסגרת סגורה), כאשר שלב ההצפנה מורכב מעצמו משני שלבים עיקריים: הפקה והפצה. שלב הפענוח – אנו מדברים על צריכה של המסר על ידי הקהל. ושעתוק (ניסיון לשמר את המצב הקיים על מנת לשמר את עמדות הכח) להפקת משמעות מצד הקהל.
תוכן העניינים :
מבוא תיאורטי .
מתודולוגיה.
ניתוח .
דיון וסיכום .
ביבליוגרפיה.
