סיכום 3 מאמרים:
1. למיש, ד'. (2011). הבנים על הבנות: מיפוי מגדר ומשפחה של תכניות טלוויזיה לילדים בישראל, גיליון 6, עמ' 88-61, מגמות.
מאמר זה עוסק במיפוי דימוי המגדר והמשפחה במדיה, בהתבסס על מדגם של תכניות טלוויזיה לילדים, המשודרות הן בכבלים והן בלוויין, במדינת ישראל. מאמר זה יונק משתי גישות, מחד גיסא הגישה הפונקציונליסטית, הגורסת כי תכניות הטלוויזיה הם חלק מהתקשורת הכוללת, ולכן מהווה מוסד חברתי, והגישה השנייה היא גישת הקונפליקט , אשר במסגרתה נטען כי בנים נוכחים יותר מאשר בנות בתכניות טלוויזיה, עובדה העצימה ומשמרת את מעמד הגברים בחרה כדומיננטי, ומנגד אין הצגה של המאבק הנשי על מקומן בחברה, והשינויים שחלו בחברה ביחס לנשים, מאידך גיסא.
2. גפן קושילביץ, ש'. (2013). אבות ממאדים אימהות מנוגה: משמעות ייצוג המשפחה בתקשורת בעיני הורים, גיליון דצמבר מס' 2, עמ' 18-2, מגדר
מאמר זה עוסק בבחינת מקומה של התקשורת כסוכן חברות מהותי בתוך המשפחה, בעבור ההורים. המחקר עוסק באופני הצריכה והפרשנות אותם מספקים הורים בעבור תכנים משפחתיים בטלוויזיה, תוך כדי התעמקות בחשיבותם של הן המגדר והן המבנה המשפחתי. ממצאי המחקר עולה כי הטלוויזיה מהווה מרכיב משמעותי בחייהם של ההורים וזאת במטרה למילוי צרכים הן משפחתיים והן אישיים, אך ישנם שינויים מבחינת התכנים הנצפים בטלוויזיה בין אימהות לבין אבות.
3. לירן אלפר, ד', צרפתי, א' (2012). זאת המשפחה שלי: ייצוגי משפחה וילדות בפרסומת טלוויזיה בישראל. הכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית, .12 2.12, ירושלים
לירן אלפר וצרפתי טוענים במאמר זה, אשר מתבסס על הרצאה שנערכה בכנס השנתי של האגודה לסוציולוגיה ישראלית בתאריך 2.12.2012, כי בפרסומות בישראל ישנה מגמה להבליט את המבנה המשפחתי הקלאסי, המסורתי לכאורה של המשפחה המסורתית, תוך כדי שימור התפקידים המגדריים המסורתיים, וזאת ללא ציון או לחילופין העדר של משפחות אחרות או אלטרנטיביות למשפחה המסורתית, כגון משפחות חד הוריות, משפחות דו מיניות וכדומה. לירן אלפר וצרפתי טוענים כי בשנים האחרונה ישנה עלייה ברורה בהשתתפותם של ילדים בפרסומות, וכי במסגרת פרסומת אלה, בנים מופיעים פי שתיים יותר מאשר בנות (מחזקים את טענתה של למיש המוצגת במאמר הראשון). עוד נמצא כי בניגוד למשפחה הישראלית החמה לכאורה, הרי שהמגע הפיזי הוא מינורי, בין ילדים לבין ילדי, ובין ילדים לבין ההורים.
