ניתן לומר כי הרצינות של שידורי החדשות פינתה את מקומה לבידור ולניסיון להשיג חשיפה רבה ככל האפשר. הידיעה העיתונאית מחולפת בפרשנות רבה ובתיאורים חדשותיים שהם יותר פרשנות של המציאות מאשר תיאור מהימן של המציאות. מציאות זו גורמת לידיעה החדשותית לאבד את הקודים העיתונאיים המחמירים לטובת פרשנות תמידית רוויה בסובייקטיביות (קיזל, 2008). כך נוצר מצב שבו החדשות מתוארות לעיתים קרובות באמצעות ספינים, שמועות, חצאי אמיתות ואווירה מגמתית באופן כללי.
לפי הכתב הפוליטי אמנון אברומוביץ יש להחליף את המאמץ להיות ראשון במאמץ להיות הכי מדויק כוללני ומקיף של תיאור האירועים. החדירה של הבידור לתוך עולם העובדות פגעה במהימנות של הידיעה העיתונאית ולכן מהדורות החדשות פותחות בספינים וניסיונות למצוא תשומת לב במקום לבקש לתאר את המציאות בצורה הטובה ביותר ( קיזל, 2008). ספרות המחקר מראה כי אמצעי תקשורת ההמוניים, בוודאי שהטלוויזיה, משפיעים בצורה ישירה על עיצוב הדעות ותפיסות של האנשים (פירסט, & ענברי- לנקרי, 2013).
הם מעצבים את העמדות של בני האדם על ידי תיווך המציאות דרך המדיום שבו הם פועלים ובאופן הזה הם מעצבים את תפיסת המציאות של האזרחים בחברה (פירסט, & ענברי- לנקרי, 2013). אם נתייחס לחדשות אשר עוסקים במקרים של פשע נוכל לראות כי פעמים רבות העבריינים ואנשי הפשיעה מוצגים בתור גיבורים מחוזרים על ידי התקשורת אשר נוטים לכתוב עליהם רבות ולהאדיר את דמותם. במקום ליצור שיח רציני עבור מקרי הרצח השונים שהם אחראים עליהם, העיתונות מתעלמת מן המעשים הקשים של אותם אנשים וכותבת עליהם ללא סוף (קיזל, 2008).
