מצב העוני בישראל והולך ומחריף, ביחס לישראל עצמה וביחס למדינות מפותחות אחרות (גל ומדהלה, 2017), כאשר אחת האוכלוסיות העניות ביותר הינה החברה החרדית (קסיר וצחורי-שי, 2017). לרוב מיוחס העוני של החברה החרדית לשיעור גבוה של גברים שאינו עובד ולכך שהמשפחות כוללות נפשות רבות (Heiman, Gordon & Zilberman, 2019). אולם, יש לתת את הדעת על כך שעוני יחסי (כפי שנמדד העוני בישראל ביחס לקו העוני) לא בהכרח גורר מצוקה (בן אריה, 2006) ונצפה כי בחברה החרדית הרוב לא מרגיש עניים כלל ואף די מרוצים ממצבם, שכן הם מצליחים לחסוך, רוכשים כדי צרכם בקניות קולקטיביות זולות ואף לא מחפשים חיי מותרות (קסיר וצחורי-שי, 2017). באופן כללי, ייצוג העוני של אוכלוסייה כלשהי בתקשורת משקף את האג'נדה של המגזר, התרבות או החברה שמפעילה את התקשורת כלפי אותה חברה מיוצגת וכלפי התנהלות רצויה של המשק בכללי (Thornton, 2018). במטלה זו ביקשתי לבחון כיצד אמצעי תקשורת מקוונים דומיננטיים המזוהים באופן חד ערכי עם אג'נדה/חברה מסוימת מייצגים את העוני בחברה החרדית כדי ללמוד על התייחסות החברות השונות לעוני החרדי. לשם כך בחנתי את אתרי החדשות המקוונים ישראל היום, מעריב, חדרי חרדים וכיכר השבת. מהעבודה אני מסיק מספר דברים. ראשית, ההתייחסות של הימין הפוליטי הכללי בישראל (ישראל היום) לעוני החרדי היא מצומצמת ואף סטריאוטיפית ("חרדים בטלנים"), בהתאם לגישה הניאו ליברלית של מדיניות ימין לפיה אי שוויון כלכלי חברתי הוא חלק טבעי מהמשק ואדם עני אשם בכך שהגיע למצב זה