חופש הביטוי הוא אחד מעקרונותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה ובכוחו להעיד על חברה חופשית, בעלת דמוקרטיה חזקה ומוחלטת (קרניאל, 2007). אולם, יחד עם זאת, מכיוון שברי לכל כי הביטחון ושלומם של האזרחים גובר על ערכי הדמוקרטיה ומעלתה בסולם הערכים החברתי, נראה כי בתקופה זו, שבה מועצם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונערכות פעולות איבה רבות, יש להציב מגבלות ישירות על חופש הביטוי באמצעי התקשורת השונים, ובעיקר האינטרנטיים, לאור הממצאים והעדויות הרבות להשפעתם על ליבוי השנאה ונקיטה מעשית בפעולות טרור.
המאמר הנוכחי יתמקד בהצגת הטענה וסקירה היררכית של המושגים והערכים העומדים בלבו של הטיעון האמור בהסתמך על מקורות אקדמיים, רלוונטיים ועדכניים שפורסמו בספרים מהימנים ובכתבי עת מוכרים. לכן, יוצגו קודם כל מהותם ומקומם של המונחים השונים, הלא הם הדמוקרטיה, התקשורת וחופש הביטוי, לצד הדגשת הרציונל העומד מאחורי הטענה להצבת מגבלות על חופש הביטוי בתקשורת. בהמשך, גיבוש ההוכחות להיגד שהוצג לעיל ייערך באמצעות דפוס רטורי-לוגי של סיבה ותוצאה שיבהיר את השתלשלותם של מקרי טרור ופגיעה דו כיוונית כתוצאה לחופש ביטוי תקשורתי, לביטוי דעות קיצוניות ולחשיפת הציבור, ובעיקר נוער צעיר, להתלהמות ועידוד הטרור. ויביא למסקנה כי הדברים תקפים ונכונים אף לתקופה זו שבה ההסתה היא תקשורתית, ובעיקר אינטרנטית, ולכן אי הגבלה על חופש הביטוי בכלי התקשורת הללו גורמת מקרי טרור חמורים ומסכנת את ביטחון המדינה ואזרחיה. כן, לאורך הסקירה והטיעון, יישענו הדברים על ההרשאה הברורה כי ביטחון המדינה ואזרחיה מהווים בלם בפני הדמוקרטיה וערכיה הכוללים אך את חופש הביטוי.
