הממשל הדמוקרטי בישראל עמד בפני החלטות קשות, אם זה החלטות פנים, אך בעיקר בפני החלטות חוץ גורליות –הסכם אוסלו 1993, התנתקות 2005, מבצע צוק איתן 2014, מלחמת לבנון השנייה 2006 – ועוד. כל החלטות הללו נבעו מתוך שיקולים פנימיים ולעיתים גם לחצים ציבוריים.
במדינת ישראל מתקיימת דמוקרטיה מתוקנת, ועל כן התקשורת היא בלתי תלויה ומשוכללת, אך לאור הקשיים בקבלת החלטות חוץ הרות גורל, חוקרים רבים רצו לבחון את מנגנון קבלת ההחלטות של מדינת ישראל ועד כמה הוא תלוי בסיקורי התקשורת (כץ, 1997).
אמות המידה הנהוגות בדמוקרטיה הן: לגיטימיות המשטר, אפקטיביות המערכת הפוליטית, מידת הסכמה בחברה, קיומם של שסעים עמוקים וחופפים, שיתוף פעולה מצד אליטות, מידת הקיטוב הפוליטי-אידיאולוגי- מפלגתי, רמת הפיתוח במדינה ופערים סוציו-אקונומיים-כלכליים, קיומה או אי קיומה של תרבות פוליטית דמוקרטית, עומס המשברים על המערכת הפוליטית ופתרונם, מרכזיות סוגיית הביטחון, הממסד החוקתי מוסדי, שיטת הבחירות וחופש לעיתונאות- חופש המידע (Jack, 2007)
האנשים אשר מקיימים את מערכת היחסים בין הדמוקרטיה לתקשורת, הינם העיתונאים מצידה של התקשורת והפוליטיקאים מצדה של הדמוקרטיה. התקשורת הינה מרכזית ביצירת שיח ומרחב ציבורי, ועל כן משפיעה על יצירת דעות ומגבשת רעיונות חדשים, ומציפה עוולות חברתיים או שחיתות ממשלתית. (נויברגר, 2015)
בעבודת מחקר זו ארצה לבדוק את השפעתה של התקשורת על בסיס החלטות הממשל בכל הנוגע למדיניות חוץ.
שאלת המחקר –
באיזה מידה סיקורי התקשורת משפיעים על תהליך קבלת החלטות במדיניות חוץ במדינת בישראל?
מקרה בוחן: אירוע ההפגנות האלימות ברצועת עזה שכונו בשם – "צעדת השיבה" במהלך חודשים מרץ – מאי 2018 והסתיימו ביום הנכבה (15/05/2018).
מבוא
פרק 1- השפעת התקשורת על פעילות הממשל
פרק 2: השפעת הממשל על התקשורת
פרק 3 – מקרה בוחן: התמודדות עם הפגנות ברצועת עזה
סיכום
ביבליוגרפיה
